תוצאות חיפוש

לעולם אל תפתח את המזוודה הזו! כך ציוותה אמו של אנדרה בורס למרות בקשתה המפורשת, עשר שנים לאחר מותה – החליט לפתוח אותה מה מצא שם?.... הסיפור המלא בכתבה של עופר אדרת בעיתון הארץ ליחצו כאן לקריאה אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

שנים נמשכתי אל קופסת העץ הנעולה של סבא. לעולם לא נפרד מהמפתח שהיה תלוי על שרשרת שעון הכיס שלו. הסקרנות אכלה אותי. מה הוא מסתיר שם? לפני שנה סבא נפטר. והמפתח....נשאר מיותם. לפתוח או לא לפתוח? איש מבני המשפחה לא נתן דעתו לקופסא הזו. סתם מיותרת עמדה לה שם בפינה. עם מכירת הבית, כל צאצא בחר בחפץ אחד למזכרת מבית סבא. כלום לא עניין אותי מלבד הקופסא. מי יודע מה אמצא שם? הניחושים פרצו את גבולות הדמיון. קליק אחד במנעול, המון דפיקות לב מואצות בחזה ואני בוהה בשתי ערימות דחוסות של דפים מצהיבים, מוכתמים, קשורים בשרוך זה לצד זה. אתה צוחק עלי סבא? לא יכול להיות. רפרוף קל בין השורות ותחושת אשמה השתלטה עלי. הקופסא אמורה להישאר חתומה לנצח. אסור לי להמשיך לקרוא. נבהלתי וסגרתי אותה. פתחתי וסגרתי. פתחתי ושוב סגרתי. "...יקירי... " היא כתבה לו "...כל מעטפה בכתב ידך היא בגדר נס...אף פעם אינני בטוחה אם קיבלת את מכתבי האחרון ויותר מכך אינני יודעת אם אזכה לתשובתך..." וכך דף אחרי דף, היא כותבת והוא עונה, הוא מבקש והיא נענית ולנגד עיני נרקם סיפור כואב של אוהבים צעירים אשר הופרדו בשרירות לב אכזרית ונשלחו לשני קצוות עולם. חליפת המכתבים נמשכת על פני שני עשורים ויותר ונקטעת באחת. מה קרה? למה הופרדו? למה לא נפגשו יותר? איך נראתה? איפה החביא את תמונתה? לא יכולתי להפסיק לקרוא עד שהסיפור נשזר מול עיני במלואו. ואז החלטתי: אסור לקבור את הסיפור הזה. מגיעים לו חיי נצח. כך נולד הספר שאתם מחזיקים בידיכם. סיפורו של סבא שלנו שנשא כאב בלתי נסבל בזקיפות קומה אך לא הפסיק לחבק ולאהוב את כולנו. יותר מכל זהו סיפור גדולתה של סבתא שידעה וקיבלה. ואנחנו לא הרגשנו כלום. קיראו אותו לאט, תרגישו ותתרגשו, ספרו אותו לילדיכם שימשיכו ויספרו אותו לצאצאיהם לנצח. שלכם, דורון בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

"...האפשרות לשוב ולהלך בבתים שבהם גרו, החיתה את העבר כמו שאף ספר היסטוריה לא יכול לעשות. כשסיירתי בבניינים הרגשתי כאילו העבר קם לתחייה, והצלחתי לדמיין מה ראו לנגד עיניהם אבות אבותיי...". (מתוך כתבתו של עופר אדרת, מוסף גלריה, עיתון הארץ, מתאריך 12 בדצמבר 2016.) סיפור משפחתה של משפחת קלארק לדורותיה לעולם לא היה יוצא לאור לולא עזרתו של עו"ד חנה עטאללה שטיפל בענייניה הסבוכים. אחרי מחקר ארכיוני מקיף של שמואל גילר, אדריכל וחוקר תולדות יפו, נרקם הסיפור שובר הלב של המשפחה שהיתה חלק מחבורה משיחית, שחלמה להקים תשתית לשיבת היהודים לארץ הקודש ולקדם את גאולת הארץ. חלום שהניב את תחילתה של "המושבה האמריקאית", השכונה הקסומה שבין תל אביב ליפו. בספטמבר 1866 עזבה ספינת המפרשים "נלי צ'פלין" את נמל ג'ונספורט שבמדינת מיין כשעל סיפונה 157 גברים, נשים וילדים. בסוף מסעם הגיעו ליפו. בחודש שעבר, לציון 150 שנה להקמת המושבה, ביקרו בארץ כמה מצאצאי המתיישבים ההם, בני משפחות קלארק ופלויד שמפוזרים היום בארה"ב, בבריטניה ובניו זילנד. בסיור בין בתי הקברות שבהם קבורים אבותיהם למבנים המפוארים שהקימו ביפו ובירושלים נחשפו לחלום ושיברו של אבותיהם ושמעו על המציאות שטפחה על פניהם מהצעד הראשון שעשו בארץ. מיהו ג'ורג' אדמס? מנהיג? כומר משיחי? או נוכל ושקרן? מי היה עו"ד הערבי חנא עטאללה ואיך הוא קשור לסיפור המשפחתי הסבוך שנחשף במחקרו של גילר? מי היה הרברט קלארק שלימים שירת כסגן קונסול ארה"ב בירושלים ומה היו יחסיו עם הגנרל משה דיין? איזה מקום תופס בסיפור המרתק הזה איש עסקים בשם פלויד שהקים את קולנוע "עדן" המיתולוגי בירושלים? ואיך קשורה המושבה האמריקאית לבית המפואר שבממילא ירושלים? על התגלגלות הפרשה המרתקת הזו, הנפרשת על פני 150 שנים, תוכלו לקרוא בכתבתו של עופר אדרת בעיתון הארץ בלינק הזה צילום: אמיר ראובני מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

לפני מספר ימים נתקלתי בצילומים של רקדניות בורלסק מסביבות 1890. מיד צף בזכרוני הסיפור ששמעתי מאמי על אהבתה וכשרונה לריקוד שקבע את מסלול חייה. וכך סיפרה לי: התקופה – תחילת שנות הארבעים בפלשתינה, ימי המנדט הבריטי, האזור סוער. מתיישבים חדשים שהגיעו לכאן ממקומות שונים בעולם, מי מתוך אידיאולוגיה ולהט ומי מתוך חוסר ברירה, מנסים למצוא את מקומם לצד ערבים ויהודים בני המקום מזה דורות רבים. הרגשת מתח תמידית באוויר. יותר מכל ריכוזי האוכלוסיה – ירושלים העיר בה נולדנו, גדלנו וחיינו בלטה בתערובת הססגונית של טעמים, ריחות, צבעים, מסורות, לשונות, וסגנונות חיים שאיך שהוא התמזגו זה בזה באופן מופלא ומסתורי. אצל רובנו, עמוק בפנים, מתחת לפני השטח, הצבע השולט היה ללא ספק – חוסר בסיסי תמידי באמצעים. חיים מהיד אל הפה, מיום אחד למישנהו, חולמים על מזל ומקווים לעתיד טוב יותר. כמרבית הילדים בירושלים נאלצנו להטות שכם בפרנסת המשפחה ולשלב לימודים ועבודה מגיל צעיר מאד. כשבגרתי מעט העדפתי עבודה כנערת או פר אצל משפחות מבוססות שידם היתה משגת להעסיק מטפלות מסביב לשעון. כך הבטחתי לעצמי אוכל ביתי משופר וחדר פרטי כחלק מתנאי ההעסקה והצלחתי ללמוד 3 פעמים בשבוע בלימודי ערב. המפלט הגדול עבורי היה תנועת הנוער. מספר פעמים בשבוע נפגשנו לפעולות משותפות וציפינו במיוחד לערבי הריקודים במוצאי שבת. הריקודים נתנו טעם ושינו את חיי. כרקדנית טובה חוזרתי על ידי הבנים שהתחרו על תורם לרקוד איתי. "מלכת הריקודים" קראו לי. לא אכחיש כי נהניתי מתשומת הלב, אבל האמת שתמיד ציפיתי לרקדן הטוב מכולם, אותו נער שחור העיניים שנהג להצטרף אלינו מדי פעם ורק במוצאי שבת. הוא היה רקדן מעולה ונלחם על תשומת ליבי מול דויד בן הזוג הקבוע שלי לריקודים. שמו היה בנימין. כולם קראו לו בני. דייטים חופשיים עם בנים היו איסור מוחלט ונאלצנו להיות מאד יצירתיים על מנת למצוא לעצמנו מקומות ודרכים להיפגש. במיוחד התחבבו עלינו טיולי אופניים מסביב לעיר: בני מדווש ואני יושבת על הרמה. היינו מאוהבים ומאושרים אל לא לזמן רב. במלואת לבני 18 הוא עבר לנתניה עיר היהלומים בעקבות הצעת עבודה מפתה. במשך שנתיים נאלצנו להסתפק במפגשים חטופים כאשר הגיע לבקר את הוריו ומשפחתו בירושלים או כשאני הצלחתי לחמוק ליום שלם לתל אביב. בשנת 1946 כשגם אני הגעתי לגיל המיוחל 18 התחתנו ועברנו שנינו לתל אביב. שכרנו חדר פצפון במלון קטן והתחלנו לתכנן את חיינו המשותפים. היתה זו שנה מאתגרת אך זוהרת. אהבנו כל אחד מ 365 ימי השנה. חיינו בצמצום אך לא פספסנו שום הזדמנות לצאת לרקוד. גם כשהריתי רקדנו ורקדנו כל הדרך עד אותו לילה שהובהלתי לחדר הלידה הישר מרחבת הריקודים בחתונתם של גיסי וגיסתי האהובים. ביתנו הבכורה נולדה. בתמונה: רקדנית הבורלסק לואיז מונטגיו. צולם בסטודיו הפוורט׳ סלבריטי 1890 Image: ©Ohio State University. Jerome Lawrence and Robert E. Lee Theatre Research Institute אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות

אובססיית הנצחת רגעים בסגנון עדות הסלפי ושיתופם ברשתות החברתיות היא טרנד של השנים האחרונות. הוא מאפשר לכולנו לחזור לפעמים אחורה, לרגעים שמחים בעיקר, ולהתבשם בהם גם בדיעבד. אלא שעבר רחוק יותר, זה שנחווה הרבה לפני שפרץ לחיינו הפייסבוק, ראוי להנצחה משמעותית. מודפסת וכרוכה, למשל. המיזם NONNA ("סבתא" באיטלקית) נותן מענה בדיוק לצורך הזה: אנשי מקצוע שחוקרים את סיפורי המשפחה של כולנו (ולכל משפחה הרי יש סיפור), מנסחים ומעצבים והופכים אותם למזכרת יפה מימים שלא ישובו. יעל קופר־דובב, שיזמה את NONNA עם המעצב אמיר ראובני, מעידה שזה התחיל לגמרי במקרה. "הוזמנתי למסיבת נישואים של בת משפחתי בארה"ב והתלבטתי ממושכות איזו מתנה אעניק. החלטתי שאעלה על הכתב אסופה מתוך סיפורי המשפחה שלנו באנגלית, כדי שגם ילדיה והמשפחה החדשה יוכלו לקרוא ולהכיר באמצעותם את הצד הישראלי של המשפחה", מספרת קופר־דובב, "ביליתי שעות עם בני המשפחה ודליתי סיפורים, נברתי בספרי זיכרונות, בחרתי תמונות ובעזרתו של חברי המוכשר מאוד אמיר התוצאה הייתה ספר מרהיב הן בצורתו החיצונית והן בתכניו. התרגשותם של מקבלי המתנה הייתה גדולה והעותק שהשארתי לעצמי התחיל לעבור ידיים במשפחה ובין חברים סקרנים. להפתעתי התחילו להגיע בקשות למשימות דומות, וספר רדף ספר. בשלב זה אמיר ואני התאהבנו ברעיון, בתהליך, במפגש ובתוצאות, והחלטנו להרחיב אותו". ספרי המשפחות של קופר־דובב וראובני הם אסופות של סיפורים המסופרים בגוף ראשון מפי בני המשפחה ולא רק ליווי כרונולוגי של תולדותיהם. המחיר תלוי בהיקף התחקיר ועלויות ההפקה. לאתר ידיעות אחרונות ליחצו כאן אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

על אהבה ונישואין הקדמה מאת הנכדה יעל לקראת נישואי הראשונים בגיל 26, נסעתי לסבתא יהודית אשר התגוררה בירושלים, לבשר לה את הבשורה באופן אישי ולקבל את בירכתה. "האם את מאוהבת בבעלך לעתיד?" שאלה אותי. התאכזבתי מתגובתה. קיוויתי לברכה והיא מפקפקת בבחירתי. אחרי שהתגברתי על עלבוני הראשון, נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שסבתא מתעניינת וחוקרת באהבותי לבני זוגי. הייתי קצינה צעירה בצבא כאשר באתי לבקר אותה באחת השבתות מלווה בחברי בן זוגי באותם ימים. סבתא ניצלה דקה בה שהינו שתינו לבד בחדר ולחשה שאלה באוזני:"האם את אוהבת אותו?" איזו סבתא מצחיקה – חשבתי לעצמי. שנים לאחר מותה בגיל 104, קראתי את האנקדוטה הבאה בספר הזיכרונות של בנה, דודי יצחק, והבנתי הכול. זהו הסיפור על אהבה ונישואין כפי שסופר על ידי אמו – סבתא יהודית שלי. אהבה ונישואין כפי שסופר על ידי סבתא יהודית אחרי נישואי אחותי הבכורה ידעתי שאני הבאה בתור. החיים באיראן נשענו על מסורת, מנהגים וציפיות. היינו אמורות לנהוג בדיוק כפי שנהגה אימנו לפנינו. גם היא בזמנה נהגה כמובן כסבתא לפניה. לא היה מקום לשאלות ולתהיות. אבי היה רופא עיניים מפורסם בקהילה היהודית והמשפחה נהנתה ממעמד מכובד ונחשק. זמן קצר לאחר נישואי אחותי, החלו לפקוד את ביתנו שדכנים להוטים בניסיון להציג את מיטב הרווקים הראויים לשאת לאישה את ביתו השניה של הרופא. אך אני סרבתי לפגוש אותם. ככל שרבו ההצעות, העמיקה התנגדותי והתגברה עקשנותי, למורת רוחם ומבוכתם הגדולה של הורי. אינני מעוניינת בשידוך! מי שמע כדבר הזה? בצר להם, הרימו הורי ידיים ובניגוד למקובל, הציעו את אחיותי הצעירות ממני לשידוכים הראויים. הרבה כעס ואכזבה עברו במשפחה. בזו אחר זו שלוש אחיותי הצעירות נישאו, ילדו ילדים ואני עומדת בסרובי. בלב שבור אבי התחנן להסבר ובסופו של דבר הגיע הווידוי: אני מאוהבת בעזרא בן השכנים. שפכתי את ליבי בפני הורי:אני חולמת להתחתן רק איתו. הכנות של דברי נגעה לליבם ובאצילותם הרבה נשלח שליח למשפחתו של עזרא. אך זה היה מאוחר מדי. עזרא יצא למסע עסקים עם אביו במצרים. ידעתי שעלולים לחלוף חודשים ארוכים עד חזרתם אבל רוחי איתנה. הייתי נחושה לחכות לאהבת חיי. לא ידעתי שבינתיים הספיקו כבר להכריז על אירוסיו לבת משפחה יהודית מכובדת במצרים. עם תם מסעם במצרים, הסתבר לעזרא שארוסתו המקומית מסרבת להיפרד ממשפחתה ולהצטרף אליו לחלוק ולבנות את חייהם המשותפים עם משפחתו באיראן הרחוקה. מאוכזב, חזר עם אביו לעיר מולדתו וגילה כי אני עדיין מחכה לו. סבלנותי השתלמה. ב 1908 נישאתי לגבר שכל כך אהבתי. נישואינו ארכו 47 שנים בהן היינו מאוהבים זה בזו בכל דקה. מיותר לציין, כי ילדינו לעולם לא נעזרו בשירותי שדכנים ותמיד וידאתי כי בחירת בני זוגם נובעת מאהבת אמת. בזיכרונותיו הוסיף דוד יצחק: לימים, סיפרה לי ביתי נורית כי בשנות ה – 80 לחייה של סבתא יהודית, היא השיאה עצה גם לנכדתה: "חכי לאהבת חייך, אפילו אם זה כרוך בשנות רווקות ארוכות..." אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו: