לפני מספר שבועות החלטנו לקחת את הצאצאים לסיור שורשים בשכונת ילדותנו, במזכרת משה בירושלים. אז לפני שמעמיסים את כל החמולה, אחי ואני ובני הזוג החלטנו לערוך סיור מקדים.
תכננו להתחיל בבור המים. הבור עליו צולמה אמנו בצעירותה, יפהפיה חטובת רגליים, ומאחוריה בתי השכונה. אין ילד במשפחה שלא מכיר את התמונה.
בורות המים בירושלים היו סיפור גדול. מתחת לרחובות ולבתים בשכונות מזכרת משה ואוהל משה נפרשה מערכת תעלות ומעליהן בורות אליהם נוקזו מי הגשמים. מים היו מצרך יקר בירושלים וחלוקתם נעשתה בהקצבה. בכל יום נקבעו שעות שאיבה ונשות השכונה היו יוצאות אל הבור. זה היה מקום המפגש של הנשים. שם שפכו את ליבן זו לזו, בישרו על שמחות או עצבונות, ספרו סיפורים וטוו חלומות.
כשלכולם כבר היו מים זורמים בבתים, בבית סבא וסבתא שלנו עוד שאבו מים מהבור ואגרו אותם בג'ארות גדולות. החוויה הגדולה בחופשות אצלם היה טקס הרחצה בתוך הפיילה שהוצבה אחר כבוד במטבח המחומם: מעבירים מים מהג'ארה לדוד, מחממים על הפרימוס, מערבבים עם מים קרים עד הטמפרטורה הנעימה ובאמצעות כד מיוחד יוצקים את המים על הגוף. בתחילת שנות השישים גם מזכרת משה חוברה לרשת המים העירונית, ובעצב רב נפרדנו מהפיילה. החגיגה נגמרה.
בשבילנו, אך טבעי היה שהסיפור יתחיל בבור.
בלב נרגש הגענו לשכונה. עברנו דרך שער הכניסה המקושת ברחוב אגריפס וציפינו לרגע המיוחד הזה שבו בבת אחת נחשפת החצר המרכזית המוקפת בתים ובטבורה - הבור. תארנו לעצמנו שלא נמצא את המאפיה, המכולת, חנות הפחמים או חנות הממתקים, הכוכבים הגדולים של זכרונות הילדות שלנו. אבל בור המים? לב ליבה של השכונה בוודאי עוד מתנוסס כעדות לימים יפים. אך כגודל הציפיה – גודל האכזבה. במקום בו היה אמור להיות הבור ניצב היום מבנה כעור המשמש כמקלט. גם בית משפחתנו, בית משפחת דיאמנט, עבר מתיחת פנים. את החצר הפנימית החבויה, מרצפות האבן הגדולות, דלת העץ לדירה הסמוכה של ג'ריטנה השכנה, מחליף היום בית מודרני מסוגנן. הלב נצבט. מה נשאר לנו מהשכונה הצבעונית של ילדותינו? מה נראה ומה נספר לילדים המצפים לסיור השורשים הזה?
אבל כידוע, בירושלים עיר הקודש, מתרחשים ניסים. על גדר האבן ישבו שתי נשים צעירות תושבות השכונה וצפו בנו מתרוצצים הלוך ושוב כמי שאיבדו אוצר גדול. שאלנו אותן על בור המים, על הבית, המאפיה, המכולת, השכנים שהתגוררו במקום, נקבנו בשמות, הצבענו על מקומות. כלום. הן לא ידעו על מה אנחנו מדברים. אחת מהן הציעה שנשוחח עם אביה יליד השכונה ומיהרה לקרוא לו. תוך חמישה משפטים נמצא מי שידע לחלוק איתנו את הזכרונות. ניסים, בונה הנבלים וכינורות דוד. כן, הוא הכיר את סבתא וסבא, הכיר את הורינו, ידע לספר על כל אחד מהשכנים וקורותיו, אפילו זכר חלק מבני הדודים שלנו. שאל לשלומם והזמין אותנו לביתו. במרחק צעדים ספורים מבית סבא מצאנו את עקבות ילדותנו שאבדו. דלת הבית נפתחה לרווחה ואנחנו הוצפנו בריחות שבת ירושלמיים. ריח התבשילים שעל פלטת השבת. צעד נוסף, וכאילו הזמן עצר מלכת. בית תואם בית סבא; החלל הגדול, תקרת הקשתות הגבוהה, אדן החלון הרחבה, המטבח המוכר, רהיטי העץ הכבדים. לא יכולנו לעצור את הלחלוחית בעיניים. ניסים נדבק בהתרגשות שלנו וברוחב לב הסכים לבקשתנו לאפשר גם לצאצאינו הצצה לזכרונות הילדות שלנו. עכשיו אפשר לצאת לטיול השורשים.
ובורות המים? באוהל משה הסמוכה, ניתן לראות אותם חסומים ביציקות בטון, כמצבות לזכרונות מתוקים.
שבועיים לאחר מכן אכן יצאנו לטיול השורשים והצלחנו לצייר לדור ההמשך את תמונת ילדותנו. תודה לך, ניסים בונה הנבלים.
__________________
נונה - בית הוצאה לאור.
בין אם מדובר בסיפור משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה - הספרים של נונה מפיחים חיים בסיפוריהם של אנשים, ברגישות, בצורה מרתקת, באופן המשקף את אופיין של הדמויות, המקום והתקופה. הספרים נכתבים ומעוצבים באופן מקורי, מודפסים ונכרכים בקפדנות רבה, ברמה גבוהה ואיכותית.
לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו:
יעל - 054.3101053
אמיר - 054.2693953
נונה. הופכים זכרונות לספרים
#סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #ירושלים
שתפו: