זה מה שקרה כשהמזגן במכונית של אדריאנה ואדי החליט לצאת לחופשה. גיליתי סיפור חיים. של סבתי.
אבל נתחיל מהתחלה.
אמי התייתמה מאמה בגיל שנתיים. בגיל חמש זכתה באמא חדשה. וכך, לימים זכיתי בסבתא מלכה. כשמה כן היא. בחדרי חדרים לחשו שבנישואיה הראשונים, סבתא ילדה 6 תינוקות שלא האריכו ימים. ואם לא די בכך, גם בעלה נפרד
מהחיים בגיל צעיר. נישואיה השניים לסבי משה האלמן, שהתמודד עם גידולם של ארבעה יתומים, נראו כזיווג מושלם. כילדים לא התעניינו בסיפור. די היה לנו במאור פניה, בחיבוקים החמים, בבוריקיטס הנהדרים שלה, בסוודרים המרהיבים שסרגה לנו וגם בנזיפות הקלות כאשר ערבבנו כלי חלב ובשר. אדיו סנטו, ווי די מי. בלאדינו כמובן. סבתא מלכה נפטרה בפתאומיות אגב קילוף תפוז, כאשר ישבה בשמש על ספסל בחצר ביתה, ביום חורף ירושלמי. אנחנו נשארנו עם זכרונות מתוקים.
באחד מימי קורונה חיפשנו יעד ירוק להתאווררות בחיק הטבע. תכננו לנסוע עם זוג חברים צפונה. אך המזגן במכוניתם החליט שחם לו מדי והוא צריך מנוחה. כך יצא שנסענו לבד. בחרנו בדרך הנוף של רמת רזיאל. ככה זה אצלי. איכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי עם הפנים לירושלים, גם כשאני רוצה לנסוע למטולה. חיפשנו נקודות ענין במסלול, כאשר בן זוגי מקריא לי מסלול שאיתר באינטרנט. "נרד בכביש 38... נעבור במושבה הרטוב, נראה את שרידי המיסיון, את בית גרתי, אחד משני הבתים הבודדים ששרדו במושבה, את..." הצטמררתי. סבתא מלכה היתה מהרטוב, ושם נעוריה היה גרתי. ברור שנסענו. לא לפני שנברתי בקופסת הצילומים הישנים של המשפחה, שליקטתי ואספתי עם השנים. ידעתי מה אני מחפשת.
ניסיתי לברר אם המוזיאון במקום פתוח, בכל זאת קורונה. מה מביא אותך למוזיאון הרטוב דוקא היום? התעניינה הבחורה שהשיבה לטלפון. גם שמה יעל. הסברתי ואז השיחה קפאה לרגע. איפה היית כל השנים? יעל הנחתה אותנו איך מגיעים לבית (חונים ליד השער, פונים שמאלה, הולכים מאתיים מטר, ופונים שוב ימינה לשביל הקטן...מסובך), ואז הוסיפה: כדאי לך לדבר עם אסתרקה. היא תוכל לספר לך הכל.
אחרי התברברות לא קטנה בשולי דרך זנוחה, מצאנו את הבית מסתתר בבושתו מתחת לעץ בלב שרידי חורשת אורנים, מוקף קוצים ועזובה. האם זה הבית? האם בין הקירות האלה מקופלים קורות המשפחה? ואיך סבתא קשורה אליו? צילמנו אותו מכל הזויות. תוך ימים ספורים ישבנו בביתם של אסתרקה ופרדי. זה הבית, אשרה אסתרקה, ארכיון מהלך בפני עצמה. שנים אנחנו מחפשים את צאצאי משפחת גרתי, אמרה והתחילה לפרוש בפנינו כרכים עבי כרס על תולדות המקום, ועצי משפחות סבוכים משורטטים ביד חופשית. סבתא היתה בתה של עשירה, אמרתי ושלפתי את צילום הכיתוב על מצבת קיברה. התמונה שמצאתי בקופסה. מקור השם עשירה הוא ריקה, הסבירה לי אסתרקה ומיד הצביעה על מקומה המדויק באילן היוחסין.
סיפורה של הרטוב הוא סיפורם של 60 משפחות חלוצים מבולגריה שהקימו את המושבה הספרדית הראשונה בנר שמיני של חנוכה 1895. ביניהם היה אברהם גרתי, אביה של סבתא מלכה ושם נולדה. במשך שנים היתה המושבה מבודדת ומוקפת כפרים ערביים. במאורעות 1929 נאלצו לעזוב את המקום, אולם שבו והקימו את המושבה מחדש. במלחמת העצמאות עמדו במצור ממושך, עד שפונו בפקודה. אחרי המלחמה שבו כמה משפחות ליישוב וניסו להחיותו ללא הצלחה. ב 1956 עזבו אחרוני המתיישבים את המקום.
מבחינתי, הסיפור רק מתחיל.
והמזגן במכונית? יומיים אחרי שנבדק ונמצא תקין, שב לחיים. כנראה שאני חבה לו את הסיפור הזה.
אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת.
נונה הופכים זכרונות לספרים.
לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו:
יעל - 054.3101053
אמיר - 054.2693953
נונה. הופכים זכרונות לספרים
#סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #הרטוב
שתפו: