"האם יש יהודים בין חיילי הגדוד שלך?", פניתי לחייל הרוסי שפגשתי.
השנה הייתה 1916, יום שישי אחר הצהריים, השמש כמעט שקעה, ואני חיפשתי חיילים יהודים לארח בביתנו בשבת שבפתח.
מלחמת העולם הראשונה פרצה שנתיים קודם ורוסיה על סף המהפכה הבולשביקית הגדולה (1917), כבר פלשה לאירן ולעיר מגורינו המאדאן.
שאלתי התמימה כמעט ועלתה לי בחיי. בו במקום נחשדתי בריגול, נאסרתי ותוך שעות נשפטתי ונגזר דיני למוות. הייתי בן 36. בבית חיכו לי אשתי ושלושת ילדינו הרכים: שושנה (4), שמעון (2), ורבקה התינוקת. עסקי המסחר שלי פרחו והיו בשיאם עם סניפים פעילים בהודו, סוריה, ציילון ומדינות נוספות. אחי וגיסי הצטרפו וסייעו בניהול צוות העובדים הגדול שהעסקנו. פרנסתן וקיומן של משפחות רבות היו תלויות בנו. הייתי חייב לגייס את תושייתי ולמצוא כל דרך להשתחרר. הזמן פעל לרעתי. באותו לילה נדרתי בליבי כי אם אצא בחיים מהתסבוכת אליה נקלעתי, אסגור את עסקי בהמאדאן, אקח את משפחתי ואעלה לירושלים. למחרת הבחנתי מבעד לחלון תאי, באחד מעובדי מתרוצץ בבהלה מסביב לבית האסורים בניסיון נואש לדלות פרטים על קרוב משפחה שלו, שגם הוא נאסר מסיבה כלשהיא ולא שב הביתה. קראתי לו ודחקתי בו לרוץ למשפחתי ולהודיע לאחי על מאסרי וגזר דיני. ללא כל דיחוי אחי מיהרו לבית חמי, ד"ר פרג', רופא עיניים מפורסם שהיה מוערך ומקושר לכל נושאי המשרות הבכירים בעיר. תוך שעות ספורות, סכומי כסף נכבדים החליפו ידיים , הגיעו למושל העיר ואני שוחררתי לחופשי. חיי ניצלו. עתה עלי לקיים את נדרי.
השנה הבאה הוקדשה לסידורים המתבקשים לחיסול העסקים והעתקתם לפלשתין, להכנות למסע הארוך, תוך כדי הדיפת את כל הלחצים שהופעלו עלי מכל עבר, הן על ידי בני משפחתי והן על ידי שותפי והקהילה כולה, בניסיון לשנות את החלטתי.
זה היה אמור להיות מסעי השני לפלשתין. המסע הראשון התרחש כאשר מלאו לי 13. אבי לקח אותי לירושלים לחגוג את בר המצווה שלי בכותל המערבי, כביטוי לאהבתנו העמוקה וזיקתנו לארץ הקודש. על מנת לנוע ברחבי ירושלים בחופשיות, אבי עטה עליו בגדי ערבי ותרבוש אדום וכך הצלחנו לעלות גם להר הבית. שהינו בירושלים מס שבועות וחזרנו לעירנו המאדאן.
הזיכרונות האלה הציתו בי התרגשות גדולה וציפיה למסע השני. הפעם על מנת לבנות את ביתנו בירושלים לדורות. ההכנות ארכו זמן רב. בתחילת 1919 יצאנו לדרך מצטופפים ב 2 כרכרות נוסעים: האחת למשפחתי והשניה למחותני. בנוסף, נלוו לשיירה 12 עגלות עמוסות במטלטלין ובאספקת מצרכים לדרך הארוכה. לאורך המסע הארוך שחצה את עירק, סוריה ולבנון נאלצנו להתמודד עם תלאות ומכשולים שונים כולל שוד ומחסור במזון ובמים. לאחר שבועות ארוכים בדרכים הגענו לחיפה. מותשים ועייפים ובהתרגשות אין קץ הזדרזנו ללא דיחוי לתפוס את מקומנו ברכבת העולה לירושלים. התחלנו חיים חדשים. במהרה הכינו שורשים בעיר הקודש, עסקי חזרו לשגשג ותוך זמן קצר העליתי גם את הורי ואחי לפלשתינה.
קיימתי את נדרי.....
אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם
הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם
בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם.
נונה. הופכים זכרונות לספרים
לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו:
יעל - 054.3101053
אמיר - 054.2693953
או כתבו למייל
שתפו: