top of page

מי יודע

הייתי ילדה סקרנית. סבתא הקניטה אותי על סקרנותי וחשבתי שזו תכונה פסולה אז הפסקתי לשאול על דברים שלא קשורים לילדים, כדבריה. חבל. כי על המון שאלות כבר לא אספיק לקבל תשובות. הראיון הבא עם סבא משה, לא באמת התקיים. כתבתי אותו לזכרו לפני שש שנים כאשר התחלנו לתעד את סיפור המשפחה שלנו והוא מבוסס על שיחות שניהלתי עם אמי בשנותיה האחרונות. היא שיתפה פעולה ברצון, אבל אפילו לה לא היו תשובות. כי גם בזמנה ילדים לא שאלו על דברים של גדולים. נשארנו עם הרבה סימני שאלה, מעט תשובות. למרות זאת, אפילו מתוך החסר עולה דמותו של סבא, אשר מאחורי חזותו הנוקשה הסתתר אדם חם ואוהב. למדתי שלכל אחד יש סיפור גם אם רב הנסתר על הגלוי. ואולי גם קשר לקפקא. מבטיחה הסבר.


..........


מתי נולדתי? 1890? 1892? אף אחד לא יודע. מסמכים שונים נושאים תאריכים שונים.


בן כמה הייתי כשהורי הגיעו לישראל? זה לא ממש משנה, אמרו לי. היית תינוק, תגיד שנולדת בישראל. אמרתי. אבל אני חושב שזה לא נכון.


לא יודע איפה נולדתי. יש האומרים פולין, יש האומרים רוסיה. גם על זה אמרו לי שזה לא משנה. אז מה כן?

מה היה שם משפחתי המדויק? דימנט או דיאמנט.


לא יודע מה פתאום נהייתי נגר. מה לא הייתי. סניטר בבי"ח ביקור חולים, עובד בחברא קדישא, פועל במחלבה.

אומרים שהייתי נגר מוכשר. אולי זה נכון. בעצם, אני יודע שזה נכון. בניתי כל רהיט בבית. מיטות, שולחנות, ארונות. כולם היו חזקים וייחודיים. שרדו הרבה שנים אחרי.


זה לא ממש עזר לי. ישראל בתחילת המאה ה 20 לא היתה המקום הנכון לרהיטי איכות. בודדים יכלו להרשות לעצמם.

אם הורי לא היו מגיעים לירושלים, האם בכל מקרה הייתי נגר? מי יודע.


סבא, ספר משפחה, סיפור חיים, ביוגרפיה, נונה

סבא סניטר בביקור חולים, הנגריה של סבא, אחוות סניטרים, סבא ובנו יהושע


כאן פגשתי את אשתי הראשונה, שושנה, צאצאית למשפחה יוונית ותיקה בארץ. הבאנו יחד לעולם שלוש בנות ובן. היינו מאושרים זמן קצר מדי.

היא חלתה בדלקת ריאות לפני גילוי הפניצילין. ביש מזל.


אומרים שעם מותה הפכתי לאדם קשה.


אני לא יודע. כנראה שצדקו. היה קשה לגדל ארבעה יתומים לבד. חנה, ביתי הבכורה, עזרה לי לטפל באהובה הקטנה. לאה ויהושע התחנכו בפנימיות. פתרון שכיח באותם ימים. אמי - הבּוֹבֶּע שלנו, תמיד היתה בסביבה ובכל זאת הכתפיים לא יכלו לשאת.


אך המזל לא שכח להאיר לי פנים. היכרתי את מלכה. כשמה כן היא. לא יודע איך ידעו לבחור לה את השם המדויק. מבריק.


מלכה העניקה לי את שושנה בתי החמישית, ולילדי חום ואהבה אינסופית. שוב הייתי מאושר.


יהושע, בני יחידי, גוייס לקחת חלק במלחמה על עצמאותנו. בחור צעיר יפה תואר. כשרון שירה ענק. זמיר – נהגו לכנות אותו.


הוא נהרג מפגז ירדני טועה בדרכו הביתה. בסך הכל בן 22.


האם היה הופך לזמר גדול?

אין לדעת.

הוא נהרג.


המלכה שלנו מתה מהתקף לב והיא בת 66 בלבד. שוב נשארתי לבד עצוב ובודד.


שושנה זכתה בבעל אוהב בשם חיים, אשר העניק לה את חייו. נולדו להם בן ובת. הקטנה נקראה על שם המלכה שלי ונראתה בדיוק כמוה.


האם גם היא תהפוך למלכה יום אחד?

את זה כבר לעולם לא אדע.


.......


סבא משה הלך לעולמו. אך הסקרנות לא הרפתה. המשכנו לחקור ולבדוק. ומה גילינו?

בתעודת הנתינות שהוענקה לסבא על ידי ממשלת בריטניה ב 1928, נרשמו פרטי הולדתו הבאים: 1892, ירושלים, פלשתינה (א"י). על סמך מה קבעו? הרי סבא בעצמו לא היה בטוח. מי יודע.


תאריך הולדתו המדויק נשאר עלום.


באותה תעודה נכתב שם משפחתו בשתי גרסאות שונות. באנגלית דימנט, ואילו בעברית דיאמנט. אז מה הנכון? סבא דבק בשם דימנט. אולי בכל זאת ידע.


בפנקס ההסתדרות האדום, אליה התפקד בשנת 1935, מצוינים שמות הוריו: רחל וישראל. מקום הולדתם המדויק בגדר השערה.


ובכל זאת יתכן כי בידינו קצה חוט:

לפני מספר ימים צדה את עיני מודעת ברכות לפרופ' דבורה דימנט מאוניברסיטת חיפה על זכייתה בפרס. יצרנו קשר. אולי נמצא שורשים משותפים. לדבריה סבה וסבתה גרו בעיירה קארסאבה, שהיתה קרובה לגבול הרוסי, היום לטביה. לא בכדי סבא אמר: "יש האומרים פולין, יש האומרים רוסיה..." האם גם הוריו מאותו הכפר? מי יודע.

עוד הוסיפה הפרופ', שבהיותה בשנת מחקר בארה"ב התקשר אליה מישהו מבוסטון בשם דימנט שחיפש את עברו, ואכן נמצא קשר רחוק בין המשפחות. בחיפושיו גילה כי אהובתו השנייה של קפקא נקראה דורה (דבורה) דימנט. גם משפחתה היתה אי שם מן הסביבות ההן ולא מן הנמנע שהיא מענף רחוק של משפחתך או משפחתי.


את זה בטוח סבא לא ידע.


עדיין נשארנו עם המון שאלות. מעט תשובות. וגם הן לא תמיד מדויקות. אילו רק היינו שואלים בזמן.

 

אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת.


נונה הופכים זכרונות לספרים.


לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו:


יעל - 054.3101053


אמיר - 054.2693953



נונה. הופכים זכרונות לספרים



שתפו:

bottom of page