תוצאות חיפוש

"שנות טובות" ססגוניות בשלל גדלים ועיצובים הולכות ונעלמות מעולמנו. פעם הן היו חלק מנוף הארץ. לקראת חגי תשרי כמעט בכל פינת רחוב צצו דוכנים לממכר "שנות טובות". אחד מהם עדיין קיים ברחוב אלנבי בתל אביב. יש הסבורים שהמנהג עצמו, של משלוח ברכות לראש השנה, איננו יהודי במקור ועלה לארץ בתחילת המאה העשרים. לפני ה"שנות טובות" הנוסטלגיות עם הנצנצים והניחוח הפרחוני היו הגלויות המודפסות. גלויות מונוכרומטיות קבועות שנשאו תמונות של אתרים חשובים בארץ ובמרכזן הושתל צילום של המברך. הברכות נשאו אופי לאומי של תחייה ועשייה וברובן איחלו שנת יצירה, בנייה ושגשוג. הברכות הצבעוניות, אלה שאנחנו זוכרים מילדותנו, הגיעו בשלב מאוחר יותר עם התפתחות הדפוס. בתמונה הראשית: גלויית "שנה טובה" משנת 1934 עם תמונות של הכותל המערבי, שדרות רוטשילד, קבר זכריה בירושלים, קבר רחל, רחוב אלנבי בתל אביב ומגדל דויד. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 או במייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

ישראל תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין: תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות: תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. נונה מאחלים יום עצמאות מכיל ומאחד. #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר

זה לא הדבר הראשון שמשתפים בדייט הראשון. לקח לנו קצת זמן עד שהגענו לשם. זה קרה ביום הזיכרון. אמי הדליקה נר נשמה. לזכר מי? שאל אותי. אחיה. דוד שלי. נהרג בירושלים במלחמת השחרור. בן 18. הדוד שלא זכיתי להכיר אבל קולו המרגש עדיין מתנגן בזיכרוננו מתקליט ויניל גדול 78 שהקליט באחת מחופשותיו מהצבא. "מדרה קירידה", אמא יקרה, בספרדית. התקליט לא שרד. גם אצלנו השכול דפק בדלת, שיתף אותי. אחי. נפל בקרב מול הצבא המצרי בפלוג'ה באותה מלחמה. הייתי בן 10 כשנפרדנו. בקושי הספקנו להיות אחים. עם השנים הבנתי שהזיכרונות האישיים שלי ממנו נרקמו בעיקר מסיפורי המשפחה ומעט תמונות מצהיבות שנשארו. אני מנסה לדלות מהן פרטים בתקווה למלא את החסך הבלתי נסלח. אבל נתקל בקיר אטום. אפס זיכרונות. זה כואב. אתמול בערב, אחרי הצפירה, הוא שוב ישב מכונס בתוך עצמו, מנסה לחנוק דמעות. "אני מקנא באנשים שזוכרים". לפני דקות ספורות עמדנו יחד זה לצד זו בצפירה השנייה, חולקים "אין זיכרון". לפעמים כל שנשאר זה תמונה או קול מתנגן. ביום הזיכרון נונה מתייחדים עם זכר הנופלים

מספר דקות שנראו כמו נצח בחייו של ילד בן 5, ניצול שואה, מתוארות בחדות מצמררת שניה אחר שניה. זיכרון חד שלעולם לא יקהה המונצח בספרו שיצא לאור לקראת יום השואה. ‬29 ביוני‭ ‬ שש‭ ‬בבוקר‭.‬ התעוררנו‭ ‬בבהלה‭ ‬מדפיקות‭ ‬חזקות‭ ‬בחלון‭ ‬חדר‭ ‬השינה‭ ‬שלנו. ‬אני‭ ‬במיטה‭ ‬בין‭ ‬אבא‭ ‬בצד‭ ‬הקרוב‭ ‬לחלון‭ ‬לבין‭ ‬אימא‭ ‬בצד‭ ‬השני. הסתכלנו‭ ‬לעבר‭ ‬החלון‭ ‬שהיה‭ ‬מכוסה‭ ‬וילונות‭ ‬לבנים‭ ‬אטומים. שום‭ ‬דבר‭ ‬לא‭ ‬נשקף‭ ‬בעדם‭. ‬ההורים‭ ‬הביטו‭ ‬זה‭ ‬בזו‭ ‬כאילו‭ ‬קפאו‭ ‬על‭ ‬מקומם. מבטי‭ ‬נדד‭ ‬בין‭ ‬שניהם. מה‭ ‬עושים? הדפיקות‭ ‬התעצמו. נכנסנו‭ ‬להלם. לאחר‭ ‬שניות‭ ‬ארוכות‭ ‬נשמע‭ ‬קול‭ ‬אישה‭ : "‬גב׳ ‬פולבר, גב׳ פולבר, ‬נא‭ ‬לפתוח‭ ‬את‭ ‬הדלת, הם‭ ‬באו‭ ‬לקחת‭ ‬אותו‭ ‬לעבודה״. ‬זיהינו‭ ‬את‭ ‬קולה‭ ‬של‭ ‬שכנתנו, גב׳ ג׳וליאן. זה‭ ‬עתה‭ ‬ארבעה‭ ‬שוטרים‭ ‬דפקו‭ ‬על‭ ‬דלת‭ ‬ביתה‭ ‬והוציאו‭ ‬משם‭ ‬את‭ ‬בעלה‭ ‬ובנה‭ ‬בן‭ ‬השמונה‭ ‬עשרה‭ ‬לעבודת‭ ‬כפייה. מסתבר‭ ‬שרק‭ ‬דקות‭ ‬ספורות‭ ‬לפני‭ ‬כן‭ ‬חצו‭ ‬השוטרים‭ ‬את‭ ‬חצר‭ ‬הכניסה‭ ‬וחלפו‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬הדירה‭ ‬שלנו, בטוחים‭ ‬שאין‭ ‬נפש‭ ‬חיה‭ ‬מאחורי‭ ‬החלונות‭ ‬החשוכים‭ ‬והמשיכו‭ ‬לדלתה‭ ‬של‭ ‬ג‭’‬וליאן ‭"‬האם‭ ‬יש‭ ‬פה‭ ‬יהודים‭ ‬נוספים‭"? ‬ התעניינו‭ ‬השוטרים‭. ‬הגב‭' ‬ג‭'‬וליאן‭ ‬השיבה‭ ‬בחיוב, ‬ולדרישתם‭ ‬הובילה‭ ‬אותם‭ ‬לחלוננו‭. ‬ אימא‭ ‬הייתה‭ ‬הראשונה‭ ‬להתעשת‭״ .‬ארי‭ ", ‬פקדה‭ ‬על‭ ‬אבא‭״, ‬קודם‭ ‬כל‭ ‬נתלבש‭ ‬מהר.״ ‬שניהם‭ ‬קפצו‭ ‬מהמיטה‭ ‬והחלו‭ ‬להתלבש‭ ‬בזריזות. בדיוק‭ ‬כאשר‭ ‬אבא‭ ‬סיים‭ ‬לקשור‭ ‬את‭ ‬העניבה‭ ‬ולשלוח‭ ‬יד‭ ‬לכובע, נשמעו‭ ‬חריקות‭ ‬פריצת‭ ‬דלת‭ ‬הכניסה‭ ‬מכיוון‭ ‬החצר‭ ‬ואיתן‭ ‬קולות‭ ‬ריצה‭ ‬לאורך‭ ‬הפרוזדור. אבא‭ ‬הספיק‭ ‬להגיע‭ ‬למטבח‭ ‬ונתקל‭ ‬בשוטר‭ ‬מכוון‭ ‬אקדח‭ ‬לראשו‭. ‬ Mai Jidane mai, dece nu ai deschis usa imediat cand eu am batut la usa? ai jidane mai, eu te omor acum. ‭"‬יהודון‭, ‬יהודון, מדוע‭ ‬לא‭ ‬פתחת‭ ‬את‭ ‬הדלת‭ ‬כשדפקתי‭? ‬יהודון, יהודון, אני‭ ‬הורג‭ ‬אותך‭ ‬עכשיו‭". ‬ אבא‭ ‬שלף‭ ‬את‭ ‬הכרטיס‭ ‬שהחזיק‭ ‬בכיס‭ ‬החיצוני‭ ‬של‭ ‬הז‭'‬קט‭״ .‬כרטיס‭ ‬חופשי״ ‬אותו‭ ‬קיבל‭ ‬שבוע‭ ‬לפני‭ ‬כן‭ ‬בהוראת‭ ‬המשטרה‭ ‬שחייבה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬היהודים‭ ‬להתפקד. רבים‭ ‬לא‭ ‬צייתו‭ ‬להוראה‭ ‬בחשד‭ ‬שמדובר‭ ‬במלכודת. אבא‭ ‬כאזרח‭ ‬טוב‭ ‬התייצב‭ ‬במשטרה‭ ‬ונרשם. השוטר‭ ‬הסתכל‭ ‬בבוז‭ ‬בכרטיס, קרע‭ ‬אותו‭ ‬לגזרים‭ ‬וזרק‭ ‬אותם‭ ‬לרצפה״.‬ אין‭ ‬כל‭ ‬ערך‭ ‬לכרטיס‭ ‬הזה,״ אמר‭ ‬השוטר. הוא‭ ‬לא‭ ‬ידע‭ ‬שבכיסיו‭ ‬הפנימיים‭ ‬של‭ ‬הז‭'‬קט‭ ‬אבא‭ ‬שמר‭ ‬את‭ ‬שאר‭ ‬המסמכים‭ ‬האישיים‭ ‬שלו‭. ‬בבוא‭ ‬היום‭ ‬הם‭ ‬יעזרו‭ ‬לי‭ ‬להתחקות‭ ‬אחרי‭ ‬שעותיו‭ ‬האחרונות‭, ‬או‭ ‬שמא‭ ‬לבלבל‭ ‬אותי‭. ‬ ברגע‭ ‬זה‭ ‬אימא‭ ‬פתחה‭ ‬בצרחות‭ ‬אימים‭. ‬ ‭"‬אל‭ ‬תהרוג‭ ‬אותו, אל‭ ‬תהרוג‭ ‬אות, יש‭ ‬לי‭ ‬ילד‭ ‬קטן‭ ‬במיטה‭". ‬ הייתי‭ ‬בן‭ ‬חמש. הרגשתי‭ ‬כמו‭ ‬חיה‭ ‬מבוהלת. נעמדתי‭ ‬על‭ ‬ארבע‭ ‬והסתכלתי‭ ‬בסקרנות‭ ‬על‭ ‬המתרחש‭. ‬הצעקות‭ ‬של‭ ‬אימא‭ ‬הזניקו‭ ‬למטבח‭ ‬שלושה‭ ‬שוטרים‭ ‬נוספים. שחיכו‭ ‬עד‭ ‬אז‭ ‬בחוץ‭.‬ השוטר‭ ‬הסתכל‭ ‬על‭ ‬אימא‭ ‬והרים‭ ‬את‭ ‬קולו‭:‬ ‭"‬יהודונת‭, ‬גם‭ ‬אתם‭ ‬באים‭ ‬איתנו‭".‬ פחד‭ ‬בל‭ ‬יתואר‭ ‬שיתק‭ ‬אותי. הרגשתי‭ ‬שאם‭ ‬אצא‭ ‬מהמיטה‭ ‬החמה‭ ‬הזו, אף‭ ‬פעם‭ ‬לא‭ ‬אחזור‭ ‬אליה‭.‬ אימא‭ ‬המשיכה‭ ‬בניסיונות‭ ‬השידול‭:‬ ‭"‬אתן‭ ‬לך‭ ‬כסף‭. ‬תשאיר‭ ‬אותנו‭ ‬פה‭".‬ באותו‭ ‬רגע‭ ‬הבנתי‭ ‬שאישאר‭ ‬בחיים‭. ‬ ‭"‬כמה‭ ‬כסף‭"? ‬שאל‭ ‬השוטר‭.‬ אימא‭ ‬פנתה‭ ‬לארון‭, ‬פתחה‭ ‬את‭ ‬הדלת‭ ‬והושיטה‭ ‬לו‭ ‬אלף‭ ‬לאי‭. ‬ ‭"‬לא‭ ‬מספיק‭", ‬אמר‭ ‬השוטר‭ ‬והמשיך‭ ‬לנופף‭ ‬באקדח‭. ‬ אבא‭ ‬התערב‭: "‬אתן‭ ‬לך‭ ‬כסף‭ ‬נוסף‭, ‬רק‭ ‬תניח‭ ‬להם‭".‬ אימא‭ ‬הוציאה‭ ‬מהארון‭ ‬את‭ ‬יתרת‭ ‬הכסף‭ ‬ואמרה‭: ‬ ‭"‬זהו‭. ‬אין‭ ‬לי‭ ‬יותר‭". ‬ השוטר‭ ‬לקח‭ ‬את‭ ‬הכסף‭. "‬יהודונת‭, ‬את‭ ‬והילד‭ ‬נשארים‭ ‬פה‭, ‬ואתה‭ ‬יהודון‭, ‬ בוא‭ ‬איתנו‭."‬ הבטתי‭ ‬באבא‭ ‬שעמד‭ ‬מאוים‭ ‬מול‭ ‬שוטר‭ ‬גבוה‭ ‬מאד. הייתי‭ ‬מבועת‭. ‬ידעתי‭ ‬שאבא‭ ‬שלי‭ ‬הולך‭ ‬ואני‭ ‬לא‭ ‬אראה‭ ‬אותו‭ ‬יותר‭. ‬שלושת‭ ‬חיילי‭ ‬התגבור‭ ‬התחילו‭ ‬לצאת‭, ‬אבא‭ ‬בעקבותיהם, ואחריו‭ ‬הז‭'‬נדרם‭ ‬ואקדחו. חמישתם‭ ‬פוסעים‭ ‬לאורך‭ ‬המסדרון‭. ‬אימא‭ ‬רצה‭ ‬אחריהם‭ ‬ממאנת‭ ‬להשלים‭ ‬עם‭ ‬מה‭ ‬שהתרחש‭ ‬ברגעים‭ ‬אלה. אבא‭ ‬הגיע‭ ‬לדלת, נעצר‭, ‬הפנה‭ ‬את‭ ‬ראשו‭ ‬לאחור‭ ‬והביט‭ ‬ממושכות‭ ‬עמוק‭ ‬לתוך‭ ‬עינייה. המבט‭ ‬הזה‭ ‬נצרב‭ ‬בזיכרונה‭ ‬לעד‭. ‬היא‭ ‬חזרה‭ ‬וסיפרה‭ ‬לי‭ ‬עליו‭ ‬מספר‭ ‬פעמים‭ ‬לאורך‭ ‬החיים. המבט‭ ‬אותו‭ ‬לא‭ ‬שכחה‭ ‬לעולם‭ ‬מאז‭ ‬היום‭ ‬השחור‭ ‬שהביא‭ ‬לסיומן‭ ‬שבע‭ ‬שנים‭ ‬טובות‭ ‬עם‭ ‬אבא‭. ‬ ספרי הזיכרונות של הניצולים מלאים בסיפורים שמסרבים לשקוט. קולם מתפרץ מבין הדפים ומבקשים להישמע שוב ושוב. הפעם זה קולו של דני. נונה – הופכים זיכרונות לספרים. לסיפורי חיים נוספים #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר

נולדתי‭ ‬בעיר‭ ‬יאש‭ ‬ברומניה‭ ‬בשם‭ ‬דורל‭ ‬פולבר‭.‬ כולם‭ ‬קראו‭ ‬לי‭ ‬דוריקה‭.‬ בגיל‭ ‬ארבע‭ ‬עשרה‭ ‬יצאתי‭ ‬מרומניה‭ ‬כניצול‭ ‬שואה‭.‬ אחרי‭ ‬שלושה‭ ‬ימי‭ ‬הפלגה‭ ‬באונייה ‭"‬טרנסילבניה‭”‬ הגעתי‭ ‬לארץ‭ ‬עם‭ ‬שם‭ ‬חדש‭ ‬שנכפה‭ ‬עלי‭ ‬ונטול‭ ‬מעמד‭ ‬חוקי‭ ‬וזכויות‭ .‬במשך‭ ‬שנים‭ ‬נאלצתי‭ ‬לחיות‭ ‬תחת‭ ‬השם‭ ‬דורל‭ ‬גטלן. ‬לימים‭ ‬בחרתי‭ ‬בשם‭ ‬דן‭ ‬אלדורי‭ ‬וכך‭ ‬אני‭ ‬מוכר‭ ‬עד‭ ‬היום‭ ‬הזה‭.‬ דבר‭ ‬אחד‭ ‬חשוב‭ ‬לי‭ ‬להבהיר‭ ‬כבר‭ ‬מן‭ ‬ההתחלה‭.‬ אינני‭ ‬בנו‭ ‬של‭ ‬שטרול‭ ‬ישראל‭ ‬גטלן‭,‬ הידוע‭ ‬בכינויו‭ ‬איזידור‭.‬ גם‭ ‬לא‭ ‬אומצתי‭ ‬על‭ ‬ידו. בתחילת‭ ‬שנות‭ ‬השמונים‭,‬ התחלתי‭ ‬במסע‭ ‬סיזיפי‭,‬ שנמשך‭ ‬כשני‭ ‬עשורים‭ ‬ועשרות‭ ‬ביקורים‭ ‬ברומניה‭,‬ על‭ ‬מנת‭ ‬להוכיח‭ ‬את‭ ‬מה‭ ‬שהיה‭ ‬ברור‭ ‬מאליו‭.‬ אני‭ ‬בנו‭ ‬של‭ ‬ארון‭ ‬פולבר‭ ,‬שנרצח‭ ‬בדם‭ ‬קר‭ ‬בפרעות‭ ‬ביאש‭ ‬ביוני‭ ‬1941 ‭,‬ובעל‭ ‬מעמד‭ ‬חוקי‭ ‬בארץ‭ ‬מולדתי‭,‬ רומניה‭.‬ כל‭ ‬חיי‭ ‬חיכיתי‭ ‬שמישהו‭ ‬יבחין‭ ‬בי‭.‬ אבל‭ ‬כולם‭ ‬סביבי‭ ‬היו‭ ‬עסוקים‭ ‬בעצמם‭ .‬אף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬ראה‭ ‬את‭ ‬טובתי‭.‬ הייתי‭ ‬שקוף‭.‬ כמעט‭ ‬בכל‭ ‬תחנה‭ ‬אפשרית‭ ‬בחיי‭,‬ כאשר‭ ‬נפתחה‭ ‬בפני‭ ‬דלת‭ ‬לחיים‭ ‬טובים‭ ‬יותר‭,‬ היה‭ ‬מי‭ ‬שסגר‭ ‬אותה‭.‬ באופן‭ ‬טרגי‭,‬ ביניהם‭ ‬הייתה‭ ‬גם‭ ‬אמי‭,‬ פרלה‭ ‬פאולינה‭ ‬פולבר‭ .‬לאורך‭ ‬כל‭ ‬חייה‭ ,‬הדבר‭ ‬שאימא‭ ‬רצתה‭ ‬יותר‭ ‬מכול‭ ‬היה‭ ‬להתחתן‭.‬ להיות‭ ‬אשת‭ ‬איש‭.‬ בכל‭ ‬מחיר‭.‬ את‭ ‬המחיר‭ ‬הכבד‭ ‬שילמתי‭ ‬אני‭.‬ למרות‭ ‬הכול‭,‬ אף‭ ‬פעם‭ ‬לא‭ ‬הפסקתי‭ ‬לאהוב‭ ‬אותה‭. ‬דאגתי‭ ‬לה‭ ‬וטיפלתי‭ ‬בה‭.‬ הייתי‭ ‬מוכן‭ ‬לעשות‭ ‬כל‭ ‬דבר‭ ‬בשבילה‭ .‬כנגד‭ ‬כל‭ ‬הסיכויים‭ ‬הצלחתי‭ ‬לבנות‭ ‬לעצמי‭ ‬חיים‭ ‬טובים‭ ‬ומספקים‭.‬ במקום‭ ‬בו‭ ‬אני‭ ‬נמצא‭ ‬היום‭,‬ יש‭ ‬בי‭ ‬את‭ ‬הכוח‭ ‬ואת‭ ‬הרצון‭ ‬לספר‭ ‬את‭ ‬הסיפור‭ ‬המלא‭,‬ כפי‭ ‬שאני‭ ‬זוכר‭ ‬אותו‭.‬ ספר נוסף מבית נונה – הופכים זיכרונות לספרים. שנה וחצי של מחקר מעמיק, איסוף חומרים ומיונם של מאות מסמכים, תמונות ותכתובות התכנסו לתוך ביוגרפיה נוגעת ללב, בין שואה פרטית לשואה לאומית. ליחצו כאן לצפיה בדפים מהספר בדף הדוגמאות חשוב לכם לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם? ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

סיפור חייהם של סנדרה ואהרון טרמין ז"ל ניצולי שואת יהדות יוון, כפי שנכתב על ידי נכדתם נועה ציטרון סיבוני. במשך שנים בערה בה האש לספר את סיפורם. בימים אלה, לקראת יום השואה הגשימה את חלומה. וכך היא כותבת: זהו סיפור אישי, שמורכב מתמונות, קטעי זיכרונות וסיפורים שהם סיפרו לנו. אך הוא גם סיפורם של רבים מניצולי מחנות המוות שהגיעו בתום המלחמה לארץ, הקימו משפחות חדשות, ניסו לאחות את השברים והתחילו בחיים חדשים. אני דור שלישי לניצולי שואה יוצאי יוון. נכדה בכורה לסבי וסבתי. קשר מיוחד היה לי איתם. אהבה גדולה שמילים לא יכולות לתאר. הספר הזה הוא הנצחה לדורות הבאים. מחויבותי האישית לתרום, ולו במעט, להקמת גשר לעבר ההולך ונעלם, להשאיר לנצח בתודעה היהודית את זוועות השואה ואת קורבנותיה. לזכור ולעולם לא לשכוח. חשוב לכם לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם? ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #שואה שתפו:

"בימינו אי אפשר לחיות באמת ללא אכזבות. במקרה הכי גרוע ניתן להתקיים, שזה כבר דבר לגמרי שונה". דברי אבי. "אם למדתי משהו מהורי הרי זה שישנה רק אופציה אחת. לחיות את החיים במלואם". סיכום אמצע החיים של אשה שגדלה בעולם שנעלם, בגרה ועלתה לישראל, עולם שונה בו הרגישה קצת מוזרה ולא שייכת. בשבילה זה היה הבית האמיתי. המעבר היה קשה. אבל היא לא ויתרה והצליחה להתרומם ממעמד של פליטה גלותית, עם מבטא מצחיק, להתפתח אישית ומקצועית, להקים משפחה, להגשים חלומות ולחיות את החיים במלואם. עבורה, החיים בעיצומם והרבה עוד לפניה. ניתן לראות כפולות נוספות מהספר כאן חשוב לכם לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם? ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

גאים להיות שותפים ליוזמת הספריה הלאומית, שמאפשרת לנו לשלוח עותק מכל ספר משפחה שיצא לאור על ידינו לארכיון הלאומי במטרה לשמר אותו כתיעוד של היצירה הכתובה לדורות הבאים. הספר עובר קטלוג מקצועי ויזכה לשימור ראוי ולמקום של כבוד באוסף הלאומי. חשוב לכם לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם? ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

לפני מספר ימים, אחותי רותי רוזנבלום, הידועה בשמה רותי הסגולה, העלתה פוסט על החרוסת האגדית של אבא. מיד נפתחה אצלי דלת הנוסטלגיה. לא משנה איזו כמות אבא הכין, תמיד הביקוש עלה על ההיצע. משנה לשנה הכמות הלכה וגדלה ואוי למי שהעז לתקוע אצבע לקערה לפני ליל הסדר. אמא נהגה לחלק את החרוסת לצנצנות קטנות. אם הצלחת לחלץ צנצנת קטנה לקחת הביתה, נגעת בשמיים. אגדת החרוסת צפה ועולה על שולחן הסדר שלנו כל שנה. אין ילד, נכד, נין או בן בת זוג חדשים שלא מכיר אותו. אבל את הסיפור הבא לא סיפרתי לאיש, עד היום. לקראת אחד הסדרים החלטתי להערים על אמא. וכל מי שהכיר אותה יודע שזו היתה משימה קשה. תמיד הצליחה לתפוס אותנו. חשבתי לעצמי: בטוח אמצא רגע קטן שעינה הפקוחה תיעצם לכמה שניות. הרי כמה אפשר לעמוד על המשמר? זה מעייף, לא? גרפתי מכל צנצנת כפית אחת בלבד והצלחתי למלא לי צנצנת נוספת. חדרתי את מערכת האבטחה ההדוקה. שמתי אותה בשורת הצנצנות וחיכיתי לשעת כושר. אבל היא לא הגיעה. ברגע שאמא פתחה את המקרר, לקח לה שניה להבין. והנזיפה לא אחרה. מי נגע בחרוסת? הצנצנת הזאת לא שייכת לכלי הפסח! ובמילים אחרות: לא עברה הגעלה. רחמנא ליצלן. על זה לא חשבתי. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. ברור שאנחנו, ארבעת האחים, מתמוגגים על ההגדות האלה. כן, הגדות. זו לא טעות כתיב. זו ההגדה לפסח שלנו. כפי שנאמר: "והגדת לבינך... ". רק צריך לעצום עיניים ולחזור לזמן ולמקום. לא משנה כמה פעמים נספר, תמיד יהיה קהל חדש ותמיד נמצא עוד הסיפור שטרם נשמע. אז השנה החלטתי להוסיף עוד אחד לארסנל הסיפורים המשפחתי ולהוציא קובץ סיפורים מהאתוס המשפחתי. עד הפסח הבא הספר יהיה. כשר לפסח כמובן. ובקשר לאחותי? ברור שהכנתי לה צנצנת קטנה. "ממש הטעם של אבא" אמרה. אבל למה בלי פלפל? אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים . חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

"כל אחד נזכר שיש לו משהו בבוידעם", אמר לי שלום צימבר הכורך האגדי. והוא יודע מה הוא אומר. שלום, בעצמו בנו של כורך, כבר ראה הכל. החלטתי לעלות לבוידעם. אבל בעצם אין לי, נזכרתי. בימינו כבר לא בונים דירות עם בוידעם. בבית הורי עלינו לבוידעם פעמיים בשנה; להוריד את ארגז כלי הפסח או להוציא את מזוודת העור החומה לקראת חופשת הקיץ ובאותה הזדמנות לבדוק את הספרים שאוחסנו שם, שחלילה לא נאכלו על ידי מזיקים. אני חייבת למצא בוידעם. למצוא קצת זכרונות. בית הורי נמכר לפני שנים וגם הבית הנוסטלגי של סבא וסבתא כבר לא קיים. פניתי לעזרת המשפחה. לאחי הבכור יש בית גדול אבל אין בוידעם. לאחי הצעיר היה פעם אבל חוסל לטובת מזגן. ובזה של אחותי מאוחסן אוסף הציורים שלה. "את מוזמנת לעלות לבוידעם שלי" הציעה אתי, חברת ילדות. גדלנו דלת ליד דלת ותמיד למדנו באותה כיתה. בכל זאת יש כמה זכרונות משותפים. מה לא מצאנו שם: מחברות ישנות, פריטים שסחבנו מהארון של אמא ונעליים אהובות שהצלחנו להציל דקה לפני שנדון גורלן לעבור הלאה. כי כך היה נהוג. לא זורקים חפצים במצב טוב. מעבירים אותם למי שצריך. ועוד דבר שלא זכרתי בכלל: מכתבים שכתבתי לאתי מחופשות הקיץ של משפחתנו, מהצבא ומתקופת לימודי בירושלים. כן, פעם היינו כותבים מכתבים. אמיתיים. על נייר. לכי ספרי לנכדים שפעם חיכינו לדוור. האיש עם תיק הצד הכי גדול שהכרנו. האיש החשוב ביותר בחיינו. כמעט. ברור שעוד באותו ערב נפגשנו לקרוא אותם יחד. אתי בפעם המי יודע כמה, אני בפעם הראשונה מאז כתבתי אותם. מכתב אחרי מכתב נגלל סיפור חיי, ילדה, נערה, אישה שתמיד חיפשה את ההרפתקה הבאה. אולי ניתן את המכתבים לשלום שיכרוך לנו אותם. ספר אחד בשביל אתי ואחד בשבילי. בבוא היום הילדים ימצאו אותם בבוידעם. אני כבר מקנאה בהם. חשוב לכם לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם? ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #כריכה שתפו:

נרות על אדן החלון הוא סיפורה של משפחה יהודית מרומניה, כפי שמשתקף ממונולוג כן ורגיש בו פונה המספרת לדמויות המרכזיות בחייה, איתן היא מתכתבת לאחר מותן. הסיפור משתרע לאורך ארבעה דורות, החל משלהי המאה ה 19, דרך שתי מלחמות עולם, מחנות כפיה, רדיפה קומוניסטית, עליה לישראל וחבלי הקליטה בארץ. במרכז הסיפור דמויותיהן הדומיננטיות של שושלת נשים חזקות ונחושות המשפיעות כל אחת בדורה ובדרכה על קורות המשפחה. אף פעם לא התכופפו בפני הקשיים הקיומיים, לא נפלו לייאוש, הביטו בחיים נכוחה ויכלו להם. מבחינתן, חולשה לא היתה אופציה. הספר מחולק לשני פרקים. בחלק הראשון מתגלה סיפור פתלתל של קורות המשפחה במזרח אירופה עד עלייתה לארץ בתחילת שנות השבעים. החלק השני מתאר את חבלי הקליטה והחיים בישראל. הספר מעוצב בצורה ייחודית בהשפעת התקופות והמקומות המשתנים. בפרק הראשון נעשה שימוש במוטיב של דוגמת רקמה משפחתית, האופיינית לרומניה, בשלמותה או במרכיבים מתוכה, בשכבות ובשקיפויות שונות, על מנת ליצור דוגמא עכשווית המהדהדת את אור הנרות שעל גבי הכריכה. בחלק השני נעשה שימוש במוטיב ים תיכוני מובהק היוצר הרגשה של ישראליות ישנה חדשה. שני הפרקים מאופיינים בשני צבעים חמים בדומיננטיות שונה. הספר כולל תמונות אותנטיות, עץ משפחה וצירי זמן לדמויות המפתח בסיפור. הספרים כרוכים בכריכה קשה מודפסת. ספר נוסף נכרך בכריכת בד מהודרת עם שרוול. כריכת בד מהודרת עם שרוול אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

היא היתה אשה יפה, מבריקה, מוכשרת, בועטת, הרפתקנית אבל את רוב קורותיה שמרה בסוד. והיו הרבה סודות, אותם גילה בנה רק אחרי מותה. "....אשתו הגישה לו ערימת דפים מצהיבים, כתב יד שהודפס במכונת כתיבה על נייר דקיק, והוסיפה: נדמה לי שכדאי שתקרא את זה.... לקח לו זמן להבין שזו היתה אימו..." (הסודות של לי מילר. גילי איזיקוביץ, מוסף גלריה 27.9.20). כזו היתה לי מילר: דוגמנית, אמנית סוריאליסטית, צלמת אופנה, צלמת עיתונות מבריקה, כתבת צבאית שסיקרה והנציחה במצלמתה קרבות ומחנות השמדה. וכן – גם הצטלמה באמבטיה של היטלר. היא חיה בפריז, בארה"ב, בקהיר ובלונדון. כל דבר שנגעה בו עשתה באופן נועז ושובר מוסכמות. בנה לא ידע על חייה ויצירתה יוצאי הדופן של אמו. לקח לו חודשים לפרוק את הארגזים, ושנים ארוכות לגלות את הישגיה פורצי הדרך. סרט תיעודי "ללכוד את לי מילר" מספר את סיפור חייה, חושף את גודל העשייה והאומנות של אשה יוצאת דופן. כדאי לעקוב. לקדימון לסרט בכל משפחה יש סיפורים המחכים להישמע.  אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #מלחמתהעולם #לימילר שתפו:

הייתי ילדה סקרנית. סבתא הקניטה אותי על סקרנותי וחשבתי שזו תכונה פסולה אז הפסקתי לשאול על דברים שלא קשורים לילדים, כדבריה. חבל. כי על המון שאלות כבר לא אספיק לקבל תשובות. הראיון הבא עם סבא משה, לא באמת התקיים. כתבתי אותו לזכרו לפני שש שנים כאשר התחלנו לתעד את סיפור המשפחה שלנו והוא מבוסס על שיחות שניהלתי עם אמי בשנותיה האחרונות. היא שיתפה פעולה ברצון, אבל אפילו לה לא היו תשובות. כי גם בזמנה ילדים לא שאלו על דברים של גדולים. נשארנו עם הרבה סימני שאלה, מעט תשובות. למרות זאת, אפילו מתוך החסר עולה דמותו של סבא, אשר מאחורי חזותו הנוקשה הסתתר אדם חם ואוהב. למדתי שלכל אחד יש סיפור גם אם רב הנסתר על הגלוי. ואולי גם קשר לקפקא. מבטיחה הסבר. .......... מתי נולדתי? 1890? 1892? אף אחד לא יודע. מסמכים שונים נושאים תאריכים שונים. בן כמה הייתי כשהורי הגיעו לישראל? זה לא ממש משנה, אמרו לי. היית תינוק, תגיד שנולדת בישראל. אמרתי. אבל אני חושב שזה לא נכון. לא יודע איפה נולדתי. יש האומרים פולין, יש האומרים רוסיה. גם על זה אמרו לי שזה לא משנה. אז מה כן? מה היה שם משפחתי המדויק? דימנט או דיאמנט. לא יודע מה פתאום נהייתי נגר. מה לא הייתי. סניטר בבי"ח ביקור חולים, עובד בחברא קדישא, פועל במחלבה. אומרים שהייתי נגר מוכשר. אולי זה נכון. בעצם, אני יודע שזה נכון. בניתי כל רהיט בבית. מיטות, שולחנות, ארונות. כולם היו חזקים וייחודיים. שרדו הרבה שנים אחרי. זה לא ממש עזר לי. ישראל בתחילת המאה ה 20 לא היתה המקום הנכון לרהיטי איכות. בודדים יכלו להרשות לעצמם. אם הורי לא היו מגיעים לירושלים, האם בכל מקרה הייתי נגר? מי יודע. סבא סניטר בביקור חולים, הנגריה של סבא, אחוות סניטרים, סבא ובנו יהושע כאן פגשתי את אשתי הראשונה, שושנה, צאצאית למשפחה יוונית ותיקה בארץ. הבאנו יחד לעולם שלוש בנות ובן. היינו מאושרים זמן קצר מדי. היא חלתה בדלקת ריאות לפני גילוי הפניצילין. ביש מזל. אומרים שעם מותה הפכתי לאדם קשה. אני לא יודע. כנראה שצדקו. היה קשה לגדל ארבעה יתומים לבד. חנה, ביתי הבכורה, עזרה לי לטפל באהובה הקטנה. לאה ויהושע התחנכו בפנימיות. פתרון שכיח באותם ימים. אמי - הבּוֹבֶּע שלנו, תמיד היתה בסביבה ובכל זאת הכתפיים לא יכלו לשאת. אך המזל לא שכח להאיר לי פנים. היכרתי את מלכה. כשמה כן היא. לא יודע איך ידעו לבחור לה את השם המדויק. מבריק. מלכה העניקה לי את שושנה בתי החמישית, ולילדי חום ואהבה אינסופית. שוב הייתי מאושר. יהושע, בני יחידי, גוייס לקחת חלק במלחמה על עצמאותנו. בחור צעיר יפה תואר. כשרון שירה ענק. זמיר – נהגו לכנות אותו. הוא נהרג מפגז ירדני טועה בדרכו הביתה. בסך הכל בן 22. האם היה הופך לזמר גדול? אין לדעת. הוא נהרג. המלכה שלנו מתה מהתקף לב והיא בת 66 בלבד. שוב נשארתי לבד עצוב ובודד. שושנה זכתה בבעל אוהב בשם חיים, אשר העניק לה את חייו. נולדו להם בן ובת. הקטנה נקראה על שם המלכה שלי ונראתה בדיוק כמוה. האם גם היא תהפוך למלכה יום אחד? את זה כבר לעולם לא אדע. ....... סבא משה הלך לעולמו. אך הסקרנות לא הרפתה. המשכנו לחקור ולבדוק. ומה גילינו? בתעודת הנתינות שהוענקה לסבא על ידי ממשלת בריטניה ב 1928, נרשמו פרטי הולדתו הבאים: 1892, ירושלים, פלשתינה (א"י). על סמך מה קבעו? הרי סבא בעצמו לא היה בטוח. מי יודע. תאריך הולדתו המדויק נשאר עלום. באותה תעודה נכתב שם משפחתו בשתי גרסאות שונות. באנגלית דימנט, ואילו בעברית דיאמנט. אז מה הנכון? סבא דבק בשם דימנט. אולי בכל זאת ידע. בפנקס ההסתדרות האדום, אליה התפקד בשנת 1935, מצוינים שמות הוריו: רחל וישראל. מקום הולדתם המדויק בגדר השערה. ובכל זאת יתכן כי בידינו קצה חוט: לפני מספר ימים צדה את עיני מודעת ברכות לפרופ' דבורה דימנט מאוניברסיטת חיפה על זכייתה בפרס. יצרנו קשר. אולי נמצא שורשים משותפים. לדבריה סבה וסבתה גרו בעיירה קארסאבה, שהיתה קרובה לגבול הרוסי, היום לטביה. לא בכדי סבא אמר: "יש האומרים פולין, יש האומרים רוסיה..." האם גם הוריו מאותו הכפר? מי יודע. עוד הוסיפה הפרופ', שבהיותה בשנת מחקר בארה"ב התקשר אליה מישהו מבוסטון בשם דימנט שחיפש את עברו, ואכן נמצא קשר רחוק בין המשפחות. בחיפושיו גילה כי אהובתו השנייה של קפקא נקראה דורה (דבורה) דימנט. גם משפחתה היתה אי שם מן הסביבות ההן ולא מן הנמנע שהיא מענף רחוק של משפחתך או משפחתי. את זה בטוח סבא לא ידע. עדיין נשארנו עם המון שאלות. מעט תשובות. וגם הן לא תמיד מדויקות. אילו רק היינו שואלים בזמן. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

הסיפור הזה מתחיל מהסוף. וגם זה במקרה. בכלל, מקריות היא שחקנית ראשית בגילוי סיפור המשפחה שלי. בדיעבד, מסתבר שהמידע היה כל השנים מתחת לאפנו. בהר הזיתים. סבתי שושנה נפטרה בגיל צעיר והותירה אחריה 4 יתומים. אחת מהן היתה אמי. סבא משה האלמן התחתן עם סבתא מלכה, נוצרה משפחה חדשה, והשאר היסטוריה. אמא אף פעם לא סיפרה על משפחתה הראשונית. באחת משיחותינו האחרונות שאלתי אותה: איך זה שאף פעם לא היה לך קשר עם סבתא שלך או שאר בני משפחתך מצד אימך? שאלתי וכבר התחרטתי. תשובתה אמרה הכל. הם גרו בחיפה ואנחנו בירושלים. היה קשה לשמור על קשר. למי היתה אז מכונית? או כסף לאוטובוס? על טלפון בכלל לא דובר. אפילו מכשיר אחד לרפואה בכל השכונה לא היה. ומכתב עשה את דרכו מחיפה לירושלים שבועות. לרוב גם לא הגיע. תהיתי. בכל זאת יתומים רכים, איפה הסבתא, הדודים הדודות. אבל לא הצקתי. רק הרגשתי עצב גדול על אמי. לא ידענו הרבה פרטים על סבתא שושנה. על מקום הולדתה למדתי רק מתעודת הפטירה, שצילום דהוי וקשה לפיענוח הגיע אלי ממיכאלה לפני כשנה. לפיה נולדה בישראל, גרה בחיפה ושמה המלא שושנה זימבול דימנט. אבל מה היה לפני כן? חיפשנו מידע אמין שישפוך אור על שורשיה. באופן אישי חיפשתי את הייחוס. לפתור פעם אחת ולתמיד את מנין הדורות. האם אני צברית דור רביעי בארץ? חמישי? אולי יותר? על פי סיפורי המשפחה שורשינו מהצד הזה נטועים ביוון. אמא סיפרה לי שהגיעו מרודוס. אחרים במשפחה נשבעו שהגיעו מסלוניקי. והיה גם מי שקבע בפסקנות, לא זה ולא זה. קורפו. אבל מאיפה הגיע השם זימבול? חיפוש קצר ברשת מגלה שהשם רווח בקרב הספרדים ופירושו יקינטון. כנראה היתה אשה צבעונית. גם שושנה וגם יקינטון. אבל זה לא הדבר היחידי שגיליתי. צילום מצבת קבר עם כיתוב מחוק ובלתי קריא ולצידו תיעוד של חברת קדישא של הפרושים: שושנה זימבול דימנט. שם האב: דניאל, שם האם: לונה, שם משפחה קודם: שבתאי, גוש, חלקה, שורה, מספר, תאריך פטירה עברי: ב טבת תרצ"א, תאריך פטירה לועזי: 22/12/1930. הר הזיתים. כבר 90 שנה היא שם ואנחנו לא ידענו. האם אמא ידעה? האם עלתה אי פעם לקברה? וזה לא הסוף. לפני כשבוע קיבלתי הודעת ווטסאפ מבני, קרוב משפחה של מיכאלה: "יעל שלום, מסתבר שסבא רבא וסבתא רבא מצד אמא שלי הם ילידי יוון ונמצא הקשר ליהדות פורטוגל." ולמה זה אמור לעניין אותי? כי סבתא שלו וסבתא (שושנה) שלי היו אחיות. נמצאו מקורות המשפחה. הם אכן הגיעו מסלוניקי מתי שהוא באמצע המאה ה 19. ופורטוגל? זה בשביל האחיינים שלי שמשתעשעים ברעיון דרכון פורטוגלי. בהצלחה. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #סבתא שתפו:

זה מה שקרה כשהמזגן במכונית של אדריאנה ואדי החליט לצאת לחופשה. גיליתי סיפור חיים. של סבתי. אבל נתחיל מהתחלה. אמי התייתמה מאמה בגיל שנתיים. בגיל חמש זכתה באמא חדשה. וכך, לימים זכיתי בסבתא מלכה. כשמה כן היא. בחדרי חדרים לחשו שבנישואיה הראשונים, סבתא ילדה 6 תינוקות שלא האריכו ימים. ואם לא די בכך, גם בעלה נפרד מהחיים בגיל צעיר. נישואיה השניים לסבי משה האלמן, שהתמודד עם גידולם של ארבעה יתומים, נראו כזיווג מושלם. כילדים לא התעניינו בסיפור. די היה לנו במאור פניה, בחיבוקים החמים, בבוריקיטס הנהדרים שלה, בסוודרים המרהיבים שסרגה לנו וגם בנזיפות הקלות כאשר ערבבנו כלי חלב ובשר. אדיו סנטו, ווי די מי. בלאדינו כמובן. סבתא מלכה נפטרה בפתאומיות אגב קילוף תפוז, כאשר ישבה בשמש על ספסל בחצר ביתה, ביום חורף ירושלמי. אנחנו נשארנו עם זכרונות מתוקים. באחד מימי קורונה חיפשנו יעד ירוק להתאווררות בחיק הטבע. תכננו לנסוע עם זוג חברים צפונה. אך המזגן במכוניתם החליט שחם לו מדי והוא צריך מנוחה. כך יצא שנסענו לבד. בחרנו בדרך הנוף של רמת רזיאל. ככה זה אצלי. איכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי עם הפנים לירושלים, גם כשאני רוצה לנסוע למטולה. חיפשנו נקודות ענין במסלול, כאשר בן זוגי מקריא לי מסלול שאיתר באינטרנט. "נרד בכביש 38... נעבור במושבה הרטוב, נראה את שרידי המיסיון, את בית גרתי, אחד משני הבתים הבודדים ששרדו במושבה, את..." הצטמררתי. סבתא מלכה היתה מהרטוב, ושם נעוריה היה גרתי. ברור שנסענו. לא לפני שנברתי בקופסת הצילומים הישנים של המשפחה, שליקטתי ואספתי עם השנים. ידעתי מה אני מחפשת. ניסיתי לברר אם המוזיאון במקום פתוח, בכל זאת קורונה. מה מביא אותך למוזיאון הרטוב דוקא היום? התעניינה הבחורה שהשיבה לטלפון. גם שמה יעל. הסברתי ואז השיחה קפאה לרגע. איפה היית כל השנים? יעל הנחתה אותנו איך מגיעים לבית (חונים ליד השער, פונים שמאלה, הולכים מאתיים מטר, ופונים שוב ימינה לשביל הקטן...מסובך), ואז הוסיפה: כדאי לך לדבר עם אסתרקה. היא תוכל לספר לך הכל. אחרי התברברות לא קטנה בשולי דרך זנוחה, מצאנו את הבית מסתתר בבושתו מתחת לעץ בלב שרידי חורשת אורנים, מוקף קוצים ועזובה. האם זה הבית? האם בין הקירות האלה מקופלים קורות המשפחה? ואיך סבתא קשורה אליו? צילמנו אותו מכל הזויות. תוך ימים ספורים ישבנו בביתם של אסתרקה ופרדי. זה הבית, אשרה אסתרקה, ארכיון מהלך בפני עצמה. שנים אנחנו מחפשים את צאצאי משפחת גרתי, אמרה והתחילה לפרוש בפנינו כרכים עבי כרס על תולדות המקום, ועצי משפחות סבוכים משורטטים ביד חופשית. סבתא היתה בתה של עשירה, אמרתי ושלפתי את צילום הכיתוב על מצבת קיברה. התמונה שמצאתי בקופסה. מקור השם עשירה הוא ריקה, הסבירה לי אסתרקה ומיד הצביעה על מקומה המדויק באילן היוחסין. סיפורה של הרטוב הוא סיפורם של 60 משפחות חלוצים מבולגריה שהקימו את המושבה הספרדית הראשונה בנר שמיני של חנוכה 1895. ביניהם היה אברהם גרתי, אביה של סבתא מלכה ושם נולדה. במשך שנים היתה המושבה מבודדת ומוקפת כפרים ערביים. במאורעות 1929 נאלצו לעזוב את המקום, אולם שבו והקימו את המושבה מחדש. במלחמת העצמאות עמדו במצור ממושך, עד שפונו בפקודה. אחרי המלחמה שבו כמה משפחות ליישוב וניסו להחיותו ללא הצלחה. ב 1956 עזבו אחרוני המתיישבים את המקום. מבחינתי, הסיפור רק מתחיל. והמזגן במכונית? יומיים אחרי שנבדק ונמצא תקין, שב לחיים. כנראה שאני חבה לו את הסיפור הזה. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים לסיפורי חיים נוספים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #הרטוב שתפו:

אנוסי קפריסין. ככה קראתי לסבא וסבתא בחיבה. אותם פליטי שואה שבשבילם צרוף המילים "חוף מבטחים" רוקן מתוכן עוד בטרם הציבו את כף רגלם על קרקע יציבה. בניגוד לכל היגיון וציפיה, אורות חיפה שהבהבו באופק מעל סיפון האניה שינו כיוון, הלכו והתרחקו. שוב נפלטו לגורל לא ברור במחנה מעצר בקפריסין. כל אחד וגורלו. ראשון הגיע לאי סבא. אחרי מסע טלטלות לאורך שש שנים בהן עבר כמעט בכל תחנת תופת אפשרית, גרוש ממולדת, מחנה עבודה בכפייה, צעדת מוות, פרטיזנים, לא נותר בו כח לקוות. באי צרוב השמש, גילף לעצמו חליל רועים קטן, ישב וניגן. כל שנותר לו בימים אלה הצטמצם למספר לחנים ומנגינות דהויים שניסה לאחוז ולהשיב לחיים. לא הייתי מוסיקאי גדול, סיפר. אבל מה כבר היה לי לעשות. ניגנתי. המנגינה תפסה את אוזנה של נערה שדופה, חיוורת, נטולת מבע, שהסתובבה במחנה. הוא נשמע לה מוכר. אתה בטח מאזור ...(אף פעם לא יכולתי לבטא את השם. לא משנה כמה פעמים סבא ניסה ללמד אותי.) סבא הנהן והמשיך לנגן. אולי במקרה הכרת את משפחת דויטש? יוסף, ברכה, שרה? הכרת? ומי את בשבילם? שאל סבא. אני – טובה, אחותם הקטנה. החליל נשמט מידיו של סבא והוא לחש: טובה? אני יוסף! שני אחים. ניגון אחד. את סבתא הם כבר הכירו יחד, על סיפון אניה אחרת בדרך לפלשתינה. #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר

בואו נדבר על זיכרונות משפחתיים. על סיפורי נוסטלגיה שמתעוררים במפגשים משפחתיים סביב השולחן ומסתיימים בוויכוחי גרסאות. "זה לא היה בדיוק ככה...", "אתה לא זוכר נכון...". כמעט בכל משפחה המתיישבת לספר את זיכרונותיה, מספר הגרסאות לאותם אירועים כמספר המספרים. האם זו רק שאלה של זיכרון טוב? המאמצים שלנו לשכלול הזיכרון מבוסס על התפיסה שהמח הוא איבר גמיש ואימונו משפיע על ביצועיו. אך באופן מפתיע, מסתבר שגם זיכרון העבר נמצא בתהליך השתנות תמידי לאורך החיים. הפסיכולוג אלפרד אדלר טען שההיזכרות באירועים המוקדמים שלנו בחיים אינה מבוססת על עובדות ביוגרפיות מדויקות. למעשה, כך הוא טוען, לכל אורך חיינו אנו מארגנים את זיכרונות העבר. אנו משמרים פחות או יותר אותם חומרים. אולם בתהליך מתמשך חוזרים ומעצבים אותם באופן שמשנה את המשמעות שלהם, ויותר מכל את הפרספקטיבות שלנו כלפיהם. לתפיסתו, כל זיכרון ילדות מכיל עיוותים, הדגשים סובייקטיביים והשמטות המתאימות לנטייה שלנו לבחור פרשנות מסוימת. אדלר מבחין בין עברו של היחיד שהינו אוסף אירועים, לבין סיפור ההיסטוריה האישי שלו. הדגש הוא על המילה "סיפור". ובמילותיו של גבריאל גרסיה מרקס: "החיים אינם מה שחיינו אלא מה שאנו זוכרים, והאופן שבו אנו זוכרים אותם כדי לספרם." כאשר אנו נחשפים לסרט או לספר דוקומנטריים אנו נוטים להתייחס לאירועים המתוארים בהם כאל אמת היסטורית. נעמי קפלניסקי המנוחה היתה הדוקומנטרית בהא הידיעה שיצרה את עמוד האש, את סדרת הכוזרים ועוד. לאורך העשייה המקצועית שלה הקפידה על היצמדות לעובדות. גם היא, בהתייחסותה לסרט הדוקומנטרי שהפיקה נכדתה על סיפור המשפחה המפתיע שלה, אמרה: "אוסף של סיפורים בונה את מה שאנו קוראים היסטוריה, וגם הסדרה / הסרט הדוקומנטריים הכי רציניים מבוססים על סיפורים." הדבר נכון גם לגבי הזיכרונות שלנו. אמנם העובדות הדוקומנטריות מהוות את הבסיס המוצק, אך הן לא כל הסיפור. מתי נולדנו, התחתנו, עלינו לארץ, מה התרחש באותה עת בעולם, הם פרטים חשובים ביותר אולם לא מספרים את כל הסיפור. החוויות הרגשיות של המספרים, החלומות, האכזבות, הציפיות, הם שעושים את ההבדל בין תיעוד דוקומנטרי לבין סיפור משפחתי או אישי ואלה הם הסיפורים האמתיים. תחשבו על זה בפעם הבאה כשתעלו זיכרונות משפחתיים. הזיכרון האישי של כל אחד מאתנו הינו יצירה המשקפת את החוויה הרגשית, נקודת המבט, הצורך הרגשי והפרשנות האישית באותה נקודת זמן בה אנו מספרים את הזיכרון. אוסף האירועים איננו בהכרח הסיפור האישי או לפחות לא כל הסיפור. ההבנה הזאת היא שמובילה אותי כאשר אני ניגשת לכתוב את סיפורה של משפחה או של אדם, כפי שהם מספרים אותו. בניגוד להיסטוריון, תמיד אעדיף לחבור לחוויה הרגשית של המספר. ואם יש חילוקי דעות לגבי הגרסאות? אספר את כולן. כל הגרסאות נכונות. כל אחד והסיפור האישי שלו. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

מודה. הייתי סקרנית ביותר. מה הילדים יביאו לי השנה ליום ההולדת. כן, אני יודעת – שונא מתנות יחיה, ולא, אין לי עיניים גדולות. אבל בכל זאת. זיהיתי את הריקוד הקבוע שלהם, מכרכרים סביבי, מגששים, מתלחששים ומתייעצים ביניהם ועם בני הזוג. מקווים שאני לא שומעת ולא רואה. מה עוד אפשר לקנות לאמא? הרי כבר מיצו כמעט כל מתנה אפשרית, ויש לאמר שביצירתיות גדולה. הגיע היום. קיבלתי שובר מתנה. עוד אחד??? שובר לפגישה. הגיעו שניים. גבר ואשה. לא היכרתי איש מהם. רצו לדעת עלי הכל. מיום הולדתי ועד היום. הכל עניין אותם. ילדותי, חוויות, זכרונות, הורי, אחי, מה אמרו, מה סיפרו, איפה, ולמה. אני סיפרתי והם הקשיבו. זיכרון הוביל לזיכרון, סיפור הוביל לסיפור. אחרי הפגישה הראשונה כבר חיכיתי לשניה, לשלישית ולרביעית. אהבתי מאד את השיחות האלה. הרגשתי מלכה. את האוצר קיבלתי מספר חודשים לאחר מכן באריזת מתנה. סיפור חיי כרוך בספר. פרי השיחות שלי בחודשים האחרונים עם הזוג המתעניין. מתנה ענקית. אושר גדול. אבל בינינו, המתנה העיקרית עבורי היו הפגישות. סוף סוף מישהו מגיע במיוחד בשבילי, מקשיב ומתעניין באמת ולא קוטע אותי: "טוב אמא, אני ממהר, נמשיך בפעם אחרת". אז אם אתם מתלבטים, שוברים את הראש איך נשמח השנה את אמא / אבא / סבא או סבתא ביום ההולדת, אומרת לכם מכל הלב: סיפור החיים שלהם. כמו שהם רוצים שיישמע, ייכתב וייזכר. ארוז בספר. ללא ספק המתנה שנגעה בליבי יותר מכל. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

https://www.facebook.com/kanipbc/videos/266315044332905/?v=266315044332905 גם בכתב היד מסתתר סיפור משפחה. נונה יעזרו לך לספר אותו. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #כתביד שתפו:

ניסיתי למחוק את העבר. לא רציתי לזכור. אני כבר לא שייך למקום האכזרי ההוא. עכשיו אני כאן. כותב את חיי מהתחלה. אבל הוא לא מרפה. רודף אחרי. לבסוף מצא אותי. למען הדיוק – היא מצאה. שתיהן מצאו. על השניה בכלל לא ידעתי. השנה 1965. המדור לחיפוש קרובים בקול ישראל היה הרשת החברתית היחידה בארץ. יוזמה של הסוכנות היהודית לסייע לפליטים למצוא את קרוביהם שנותקו בשואה. זה היה הסיכוי היחידי והכמעט דמיוני למצוא קצה של חוט. אחרי שנים שלא פספסתי אף תכנית הרמתי ידיים. ואז באחד הימים אחי מצלצל: מצאנו אותה. שתי מילים. זה כל מה שיכול היה להוציא מגרונו. אחותנו האבודה. היא בחיים. בדרך לארץ. הגיע היום. כולם נרגשים לקראת המפגש ורק אני מתמהמה. עברו כל כך הרבה שנים אני אומר לסוניה, אשתי. עוד יום אחד. מה זה כבר משנה? ועוד איך שינה. אחרי החיבוקים, הדמעות, ליטופים, בכי, ים של מילים המנסות לדחוס את השנים לדקות, היא לוחשת על אזני, שאף אחד לא ישמע. בעיקר לא סוניה. ליפא, היא אומרת, גם היא בחיים. לא שאלתי מי. שמחתי, כמובן. אבל בעיקר כאב לי. על שני הצעירים האופטימיים שתכננו עתיד ורוד. היא בחיים, אבל מה זה כבר משנה לי? אני עם החיים ההם הרי גמרתי. שינה גם שינה. אתה נוסע לפולין, פסקה סוניה, אשתי. זה ירדוף אותך כל החיים. ואני לא מוכנה להמשיך את חיי לצד בעל רדוף. לא רחק היום ומצאתי את עצמי על מטוס בדרך לפולין השנואה. כבר מזמן הפנינו גב אחד לשניה. ניתקנו קשר. מה היה לי לחפש שם? שם מסתבר חיכו לי שתיים. אחת שכבר לא זיהיתי והשנייה שעדיין לא היכרתי. בת. במרחק 3,000 ק"מ ו 25 שנים נמצאה לי בת חדשה. ואני לא ידעתי. ומה עם סוניה, אתם שואלים? לה לא היו ספקות. היא אימצה את שתיהן בחום. ליפא, היא אמרה, אנחנו עם הסבל גמרנו. מעכשיו רק לשמוח. בכל משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

תמונה אחת משנות ה 30 במאה הקודמת בירושלים מספרת את השבר הגדול בחייה של אשה אשר איבדה את בעלה האהוב, ביתה ומולדתה, נאלצה לוותר על מעמדה החברתי והפכה לאלמנה ובת חסות למשפחתה בחצר הבוכרית השמרנית. דבורה דוידוף, נולדה בשנת 1887 למשפחת סוחרים אמידה, שהייתה מאושיות הקהילה היהודית בטשקנט, מדינת חסות רוסית שנכבשה מאמירות בוכרה. בגיל 9 התארסה לאברהם בן דודה המחונן. עד מהרה הפך לאיש עסקים מצליח וזכה למעמד חברתי גבוה. הרוסים שעם השנים הגדילו את אחיזתם באזור הצרו את צעדיהם של היהודים. הסוחרים האמידים הוכרזו כקפיטליסטים וכל רכושם הולאם. מצבה של המשפחה התדרדר. על מנת שדבורה וילדיה יוכלו להימלט לארץ ישראל, בני הזוג נאלצו להתגרש גירושים פיקטיביים. בראשית 1929 עלתה דבורה לארץ עם חלק מילדיה והצטרפה, כמנהג הקהילה, למשפחתה המורחבת של חמיה שעלתה לארץ כבר בשנים 1912-1914. אברהם, שנותר תחת השלטון הרוסי הקומוניסטי, ניסה לברוח דרך משהד שבפרס, אך בדרכו ארצה נרצח ומקום קבורתו לא נודע. דבורה המשיכה להתגורר בשכונת הבוכרים בירושלים עם המשפחה וגידלה שם את ילדיה באמצעים מצומצמים למדי. בשנותיה האחרונות הייתה חולה מאוד ומשותקת במחצית גופה. היא נפטרה בשנת 1947 כשהיא בת שישים בלבד. כמובן, אף פעם לא פגשתי את דבורה דוידוף. אך היא הותירה אחריה תצלומים מתקופות שונות בחייה המעידים על מעמדה החברתי כלכלי בגלגולי חייה לאורך השנים. כך, ללא מילים, דרך השינויים בסגנונות הלבוש, התכשיטים והאביזרים בארון הבגדים שלה נטווה לנגד עינינו סיפור בתמונות. המאמר המלא וסדרת הצילומים באתר יד יצחק בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. (תמונות באדיבות עדנה רבניצקי, גבעתיים. צביה כהן, ירושלים) גם קופסת צילומים מתפקעת או אלבום תמונות מצהיבות מספרים סיפורים מרתקים. אנו נחיה את סיפור המשפחה שלכם ונפיק עבורכם ספר המנציח את הדמויות והאירועים ברגישות ובעיצוב מקורי. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #צירזמן

בהיעדר עדויות היסטוריות מוצקות כמו תמונות, מסמכים, שרידים, נוצרת האפשרות להאדרה של העבר ומתחיל לנבוט מיתוס. סיפורים חסרי תיעוד מבוססים על זיכרון, והוא יכול לתעתע, להכחיש, להעצים, לגמד או לטשטש. אך האם חוסר בתיעוד מספיק כדי לייצר מיתוס? בפוסט הקודם מצוטטת הדוקומנטריסטית נעמי קפלינסקי: "...תורידי את המילים נאמנה לעובדות. אנשים מספרים סיפורים, ממציאים, מדמיינים כל הזמן. אוסף של סיפורים בונה את מה שאנו קוראים היסטוריה...". האם אנחנו באמת ממציאים? להאשמה הכבדה הזו יש נסיבות מקלות. נקודת המבט - כל חיי זכרתי את שלוש מדרגות האבן הענקיות בכניסה לחצר הרחבה בבית סבי, ובראשי הדהד הקול המתכתי של דריכת הרגל על לוח הפח בתחתית המדרגות. כשבגרתי וביקרתי במקום גיליתי מדרגות קטנות וצרות וחצרונת ששימשה מבואה. חבר ילדותי סיפר שברחבת בית סבתו היתה מזרקת מים מפוארת. כשחזר למקום אחרי שנות היעדרות ממושכות הופתע שהמזרקה איננה יותר מבריכת נוי צנועה שהיה נהוג לקשט בה כניסות לבתים. אם לא היינו חוזרים למחוזות ילדותינו כך היו מתקבעים הזיכרונות שלנו וכך היינו ממשיכים לספר אותם לילדינו וילדי ילדינו. מנקודת המבט שלנו אז כילדים. החוויה הרגשית- שני אחים שגדלו באותה משפחה, לאותם הורים, חלקו אותו חדר ילדים וחוויות משפחתיות, יכולים לספר על אירוע משותף בצורה שונה לחלוטין הנגזרת מהחוויה הרגשית של כל אחד מהם אז, או מהחוויה הרגשית שלהם בהווה. כל אחד מהם יטען בתוקף לנכונות הגרסה שלו, ושניהם כנראה צודקים. הפרשנות האישית – עם השנים נוספת פרשנות אישית שלנו לאירועי העבר. האופן שבו אנו מבינים את העבר מהמקום בו אנו נמצאים הוא דינאמי ומשפיע על אופן הסיפור. לו היינו מספרים אותו סמוך לזמן ההתרחשות הוא היה נשמע שונה. צורך אישי – באחד הפוסטים הקודמים,(סיפור על אמא חדשה) מתארת אימי ז"ל את מפגשה הראשון עם אמה החדשה. היינו מצפים לשמוע על המפגש הראשון של יתומה בת 5 עם אם חורגת כחוויה מאיימת. אולם ממרום גילה היא מתארת אותו באופן חיובי ורומנטי משהו. שני הסיפורים, הן על ילדותה של אימי והן על העבר המפואר של משפחת נגלר מהפוסט הקודם, הם ביטוי לצורך רגשי בסיפור מעצים. בסופו של דבר, בעצם כל סיפור עבר שלנו, בין אם הוא מתועד ובין אם לא, נטוע בחוויה רגשית, מסופר מנקודת מבט מסויימת, וזוכה לפרשנות אישית. כך נבנה הזיכרון וכך הוא מסופר הלאה. "החיים אינם מה שחיינו, אלא מה שאנו זוכרים והאופן בו אנו זוכרים אותם כדי לספרם." (מיוחס לגבריאל גרסיה מרכס). ההבנה הזאת היא שמובילה אותי כאשר אני ניגשת לכתוב את סיפורם של משפחה או של אדם, כפי שהם מספרים אותו. בניגוד להיסטוריון, המחפש את העדויות המוצקות, תמיד אעדיף לחבור לזיכרון של המספר וליצור הזדהות עם הסיפור שלו. ללא שיפוט. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #זיכרונות

מור נכדתה של נעמי קפלינסקי נסעה לברלין במטרה לתעד את הסיפור המשפחתי, על בית הקפה שניהלו שם, קפה נגלר - מוסד ברלינאי בו ישבו ביין היתר איינשטיין קפקא וברכט. מהר מאד היא למדה על הפער הגדול בין מציאות לזיכרון והבינה שהעובדות בשטח רחוקות להפליא מהאגדה המשפחתית. נשמע לכם מוכר? כמעט בכל משפחה המתיישבת לספר את זיכרונותיה מספר הגרסאות כמספר המספרים. לא נדיר שבני משפחה מספרים גרסאות שונות לאותם אירועים. חלקם מתועדים בצילומים ובמסמכים, אך רובם הגדול מבוסס על זיכרונות וסיפורים שעוברים בעל פה במשפחה במשך שנים. מאין נובע הפער בין המציאות לבין הזיכרון? כבר באמצע המאה הקודמת התפתחה התפיסה כי הזיכרונות שלנו אינם בנויים על עובדות ביוגרפיות מדויקות, אלא עוברים מעין "עריכה". ההסתכלות שלנו על אירועי העבר צבועה בסגנון האישי של חיינו בהווה. סיפורי העבר אותם אנו מספרים הינם שיקוף לדרך בה אנו מתבוננים היום על חיינו ומבינים אותם בדיעבד. כאשר הבנתנו או תפיסת עולמנו או הערכים שלנו משתנים, משתנה זיכרוננו בהתאם, ובהתאמה גם עברנו. אוסף האירועים בעברנו איננו בהכרח הסיפור האישי שלנו והדרך שבה אנו בוחרים לספר את ההיסטוריה שלנו אינה בהכרח מראה של אוסף אירועי העבר. למשפחת נגלר היו אמנם תמונות באלבום המשפחתי, אך לימים אי אפשר היה לקשור בינם לבין הסיפור. לא נשאר זכר לבניין בו היה אמור להיות בית הקפה, ולא נמצא אפילו אדם אחד שיכול להעיד שאכן היה קיים. נעמי קפלינסקי היתה הדוקומנטריסטית בהא הידיעה בטלוויזיה הישראלית ומזוהה עם כמה יצירות תעודה מפוארות ביניהן עמוד האש, וסדרת הכוזרים. כשנודע לה על שיברו של המיתוס המשפחתי שלה, היא שכל חייה השתדלה להיות נאמנה לעובדות, אומרת לנכדתה: "תורידי את המילים נאמנה לעובדות. אנשים מספרים סיפורים, ממציאים, מדמיינים כל הזמן. אוסף של סיפורים בונה את מה שאנו קוראים היסטוריה, וגם הסידרה הדוקומנטרית הכי רצינית מבוססת על סיפור." בעצם, כולנו מספרי סיפורים. מרגע שאנו מעלים זכרונות חיים, אנחנו מתחילים לספר סיפור. האמנם? למה אנחנו מספרים ומה משפיע על הסיפור שלנו? האם אנחנו מייצרים את הזכרונות שלנו? או שמא הם יוצרים אותנו? על כך בפוסט הבא. בכל משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #זיכרונות שתפו:

חיינו מורכבים מסיפורים. סיפורים שמתגלגלים במשפחה, כאלה ששמענו מהורינו ואנחנו נספר לילדינו, סיפורים על אנשים ודמויות שמעולם לא פגשנו אבל איכשהו הם נוכחים בעלילת חיינו. חלקם מעוגנים במסמכים ובתמונות, חלקם צמחו עם השנים ותפחו למיתוסים מפוארים עליהם מושתת הזיכרון המשפחתי. כמה באמת אנחנו יודעים על המשפחה שלנו? מאיפה יונקים השורשים שלנו? מה אנחנו יודעים על הסבים, הסבתות, ההורים שלהם, הסיפורים הקטנים של החיים שלהם ובעצם, הסיפור הגדול שאנו חלק ממנו? לפעמים מאוחר כבר לשאול - אין מי שיענה ואנחנו מיצרים: חבל שלא שאלנו אותם בעודם בחיים. הרבה אחרי שאדם הולך לעולמו, הזיכרונות ממשיכים לחיות. הסיפור והתיעוד הם המעניקים לו חיי נצח. בכל משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת. נונה הופכים זכרונות לספרים. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #זיכרונות שתפו:

נשמע מוכר? למי יש את המתכון של אמא לסופגניות? איפה המתכון של אבא לחמוצים? הגיע פסח, מי זוכר איך מכינים את הסופריטו? אני מתגעגעת למדיאס של סבתא! אצל מי המחברת של אמא ? וכמעט תמיד, כל שיח כזה מוביל להצהרה האלמותית: צריך לכתוב ספר מתכונים משפחתי. מי מרים את הכפפה? אז כמובן שכולם מתלהבים, מחלקים משימות, מחפשים רשימות... עד שמגיע החג הבא, ושוב המנגינה חוזרת. לא אמרנו שנוציא ספר מתכונים? כי אמרת משפחה, אמרת אוכל. אין כמו אוכל לחבר את המשפחה. אוכל ומשפחה הולכים יד ביד. כל משפחה ודרך האוכל שלה. לא יודעת איך זה אצלכם. זכרונות של טעמים וריחות מוכרים מציפים אותי בגעגוע גדול לבית. אם גם לכם מתעורר הגעגוע, נונה מזמינה אתכם לכתוב את ספר המתכונים המשפחתי שלכם. נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #ספרמתכונים שתפו:

סיפורה הבלתי יאמן של אירנה סנדלר נגע לליבה של גל גדות. היא החליטה להעמיד את דמותה במרכזו של מותחן היסטורי בהפקתה ותגלם את דמותה. אירנה היתה פולניה קתולית בת 29, קטנה ושברירית בגופה אך חזקה ונחושה באופיה. כחברת מחתרת שהתנגדה לנאצים, לא היססה לסכן את חייה ולעיתים אף את חיי בני משפחתה. כאשר הגסטפו עלה על עקבותיה, נתפסה, נדונה למוות וברגע האחרון ניצלה על ידי חבריה. באותם ימים "היה קל יותר להסתיר טנק מאשר ילד יהודי", סיפרה אירנה לאחר המלחמה. למרות זאת היא לא חששה לנצל את משרתה כאחות ועובדת סוציאלית במחלקת הרווחה בעיריית ורשה, שאמורה היתה לשרת רק פולנים, כדי לסייע למשפחות יהודיות נזקקות בתושיה, ובתעוזה בלתי אפשרית. היא העזה לזייף תיקים ושמות, רשמה משפחות יהודיות נזקקות כפולניות והוסיפה לתיקיהם הערות על מחלות מדבקות קטלניות כמו טיפוס וכולרה על מנת להרתיע את הגרמנים מביקורים במשפחות אלה, הבריחה כסף, מזון, תרופות ובגדים שהיו מיועדים לילדים פולנים. משימתה לא הושלמה גם כשיהודי העיר גורשו לגטו. בדרכה הנחושה השיגה תעודת מעבר של "ביקורת מגפות", שאפשרה לה כניסה חופשית וניצלה את תפקידה החדש להבריח מתחת לאפם של הנאצים 2,500 תינוקות וילדים אל מחוץ לגטו במזוודות, בארגזי עץ ודרך תעלות הביוב ולמצא להם מקלט במנזרים ובמשפחות נוצריות. כל זאת בעזרת רשת נשים מסורות ואמיצות שהקימה למטרה זו. גם חייה האישיים ידעו סערות וטלטלות. לפני המלחמה נישאה לבעלה הראשון, מיֶיצ'יסלב סנדלר, שהעניק לה את שם משפחתה. תוך כדי המלחמה ניהלה במקביל מערכת יחסים עם איש מחתרת יהודי בשם אדם צלניקר. אחרי המלחמה התגרשה מסנדלר ונישאה לצלניקר, עמו הביאה לעולם שלושה ילדים. שניים מהם מתו לפניה. ב–1961 התחתנה שוב עם בעלה הראשון, אך עשור לאחר מכן התגרשה ממנו. אירנה מתה בגיל 98. בפולין הקומוניסטית היא ידעה רדיפות ומצוקה, ורק כשהתחלף שם השלטון התוודע הציבור הפולני למעשיה ולדמותה המופתית וזכתה עוד בחייה לכבוד ולהוקרה, לפרסים ולאותות ואפילו למכתב אישי מהאפיפיור. היתה מועמדת לפרס נובל לשלום ובעשורים האחרונים שמה נישא בפי כל בפולין; רחובות ובתי ספר נקראו על שמה ושנת 2018 הוכרזה בפולין כ"שנת סנדלרובה". ישראל הכירה בפועלה הייחודי כבר בשנות השישים ובשנת 1965 הוכרזה כחסידת אומות עולם. דמותה מככבת בסרטים וספרים, מהם שתי ביוגרפיות תורגמו לעברית: "הילדים של אירנה" מאת טילאר ג‘ מַצֶאוֹ ו"היא נתנה להם חיים" מאת אנה מיישקובסקה, בו היא מספרת בגוף ראשון על מעצרה בידי הגסטאפו ב–1943. "אנחנו רוצים להביא סיפורי השראה לחיים" סיפרה גדות בריאיון. סיפורה של אירנה סנדלר הוא הפרויקט הראשון בחברת ההפקות החדשה שלה שהקימה עם בעלה, אותו היא מפיקה עבור חברת "האחים וורנר". צילומים: אירנה סנדלר ויקיפדיה, גל גדות ויקיפדיה נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

סיפור אישי על כורדי וסוכריות בַּמְבָּלִיק הידיעות על רדיפת הכורדים זה שנים ארוכות מעוררות חמלה. איך אפשר אחרת? אבל אצלי, לצד היאוש המתגבר לנוכח גורלם הבלתי אפשרי, כל אזכור מציף אותי גם בזיכרון ילדות מתוק. כי בשבילי, אמרת כורדי אמרת סוכריות בַּמְבָּלִיק. כל חופשה שלי אצל סבא וסבתא בירושלים עברה בחנות הממתקים שלו. איש הבַּמְבָּלִיק. גבר נמוך קומה, חבוש קסקט עם קול מאנפף עקב תאונה כלשהי שהשאירה חותמה באפו הפחוס. הגעגוע שלי לחופשה בירושלים היתה כרוכה גם במפגשים איתו. די היה בניחוח השומר והאניס הקבוע שעמד בחלל החנות בכדי שארגיש בעננים. ברגע שירדתי במדרגת האבן לחלל החנות הקטנה והחשוכה יד ביד עם סבא משה, הכורדי חייך וללא שאלה נוספת שלח את ידו לשק סוכריות הבַּמְבָּלִיק השחורות ושאל "כמה"? כי ככה קנו סוכריות בתקופה ההיא. עשר בלירה. או עשרים בלירה. לא זוכרת בדיוק. אצלו אפשר היה לקנות רק סוכריה אחת או שתיים או שלוש לפי מספר הפרוטות שהצלחת לחסוך. אבל סבא לא חסך. תמיד יצאתי מהחנות עם כיס מלא סוכריות שהספיקו לכל החופשה. ברור שסבא יכול היה לקנות לי סוכריות מראש. אבל זה לא אותו דבר. שנים פקדתי את החנות הקטנה ונמלאתי שמחה כשראיתי את האיש הקטן שעדיין מזהה אותי ושואל אותי "כמה"? לימים כאשר סבא וסבתא הלכו לעולמם ביקורי בשכונה הלכו והתמעטו. כשהייתי חיילת החלטתי לסייר קצת במרחבי הילדות ולהראות למי שהיה אז בן זוגי את המקומות האהובים עלי. איש הבַּמְבָּלִיק כבר לא היה שם. גם לא החנות ולא הריח המוכר. אך באזני הדהד קולו המאנפף שאמר בגאווה: אנא כורדי. בתחילת המאה העשרים לא היו הרבה כורדים בירושלים. רק כמה עשרות בודדות. רובם התגוררו בעיקר בעיר העתיקה, בבתי ניסן ב"ק, ליד שער שכם ובשכונת שבת צדק ליד מחנה יהודה. בתקופת המנדט הבריטי גברה המתיחות בין יהודים לערבים בארץ ישראל ואת תוצאותיה ספגו לא אחת היהודים בכורדיסטאן העיראקית והפרסית. כפרים רבים נעזבו מכל תושביהם היהודים וזרם העלייה גדל. כך הגיעו לירושלים והצטרפו לעולים הוותיקים יותר. רבים מהם התיישבו בנחלאות סביב אגריפס ומחנה יהודה והיו חלק מנוף ילדותי. ביניהם איש הבַּמְבָּלִיק שלי. נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #ירושלים שתפו:

הנחמה שלנו לימים המתקצרים והחושך שמקדים לעטוף אותנו, היא הציפיה ל"מיוחדים" של סבתא. וכבר מתגלגלים לנו על הלשון סופריטו, מדיאס, אבגולמונו, משקה גרעיני מלון, קובה. גם במשפחה שלנו אמרת חגים, אמרת אוכל. מרתון הסעודות יוצא לדרך. ארוחה צמודה לארוחה, יום חול הופך לחג, ערב חג נדבק לסופשבוע. אין כמו אוכל לחבר משפחות. למרות שסבתא לא איתנו כבר שנים היא עדיין השחקנית הראשית בחגיגת המטבח שלנו בחגים. למזלנו, אמא החליטה לתעד את זכרונות הילדות ואספה את מנהגי החגים והמאכלים של המשפחה בספר. כך זכינו במתכונים האהובים שגם השנה נתרפק עליהם. נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #מתכונים #אבגולומנו #כרישה #קציצות #תשרי שתפו:

מחדל חלמאי או פרשיית ריגול עלומה? עבורנו זהו סיפור אישי המחכה לפתרון הוא היה מכונאי טיס בן עשרים וארבע שנשלח להציל מטוס שנגנב, נכלא בכלא הטורקי, שוחרר ומונה להיות שומר ראשו של הציר הדיפלומטי באנקרה. על מה שאירע בחודשים אלה יש הרבה סימני שאלה ומעט תשובות. ויתכן שלעולם לא נדע מה בדיוק קרה שם. ביוני 1949 פרח טייס מתוסכל שנשר מקורס טייס החליט לגנוב מטוס פייפר מבסיס בית הספר לטיסה בהרצליה והמריא מערבה. היעד אליו כיוון היה קפריסין. רוחות עזות ומיכלי דלק ריקים אילצו אותו להנחית את המטוס אי שם באחד מחופי טורקיה. הוא אמנם ניצל והצליח לברוח, אך תוך זמן קצר נתפס על ידי המשטרה המקומית ושוחרר. אבל זהו רק תחילתו של הסיפור. לאחר מספר חודשי חיפוש, חיל האוויר הצליח לאתר את המטוס בכפר איסקנדרון השוכן על חוף הים בדרום טורקיה, בסמוך לגבול הסורי. הוחלט לשלוח מישהו על מנת לבדוק את כשירותו של המטוס ולהחליט אם ניתן להצילו. המשימה הוטלה על אבא. מכונאי טיס צעיר שלקח חלק במבצע כנפי נשרים להעלאת עולי תימן מעדן באמצעות חברת התעופה הפיקטיבית Near East Airlines. אבא נשלח לטורקיה בזהות של סוחר חלקי חילוף דרום אמריקאי. לאחר תדרוך בנציגות הישראלית באנקרה החל את דרכו לאתר ההתרסקות שהיה מרוחק מדרכי גישה ותחבורה מסודרת. בסופו של דבר הצליח להגיע למקום במכונית דואר ומצא את המטוס על חוף הים שבור כנפיים. מנקודה זו העלילה מתחילה להתערפל. כבר מהבדיקה הראשונה היה ברור כי לא ניתן להציל את המטוס. אבא דיווח על מצבו ללשכת המודיעין באגף חיל האוויר של משרד הביטחון (המכתב שמור בידינו). הדבר החשוב ביותר בשלב זה היה להעלים את סמל חיל האוויר ואבא קיבל אישור להטביעו. בדרך לא דרך הצליח לארגן חבלים ובעזרתם של תושבים מקומיים המטוס הוטבע. הפעילות הזו משכה את תשומת ליבם של הג'נדרמנים הטורקים ובהיעדר מתורגמן במקום אבא נאסר ונכלא. 30 שנה מאוחר יותר, באותו בית כלא יצולם הסרט אקספרס של חצות, (על צעיר אמריקאי שנכלא בטורקיה עקבות הברחת חשיש). לאחר התערבות רשמית כל שהיא, שעד היום איננו יודעים בברור את זהותה, ממשלתית או של גורמים יהודים בטורקיה, שוחרר. על פי אחת הגרסאות, כשנודעה לקהילה היהודית זהותו של האסיר מישראל שילמו עבורו דמי כופר. כשחזר בסופו של דבר לאנקרה המרוחקת מאות קילומטרים מהכפר, הסתבר לו לתדהמתו כי התקבלה הנחיה ממודיעין חיל האוויר להשאירו בשגרירות ישראל לזמן בלתי מוגבל והוא מונה להיות שומר ראשו של הציר הדיפלומטי באנקרה משה ששון. אבל מקצוע התעופה בער בעצמותיו. על פי מסמכים הנמצאים בידינו, אבא פנה מספר פעמים לגורמים המחליטים בארץ בבקשות לקצר את הגלות שנכפתה עליו ולחזור לארץ. בסופו של דבר חיל האוויר קיבל אותו בזרועות פתוחות והוא הוצב כקצין טכני בטייסת 101. השנים חלפו, אבא לא סיפר יותר ואנחנו לא שאלנו. מדוע נבחר איש צוות טכני למשימה ולא טיס? מדוע נשלח לבד? האם באמת האמינו כי בכוחו של אדם אחד בודד להשמיד מטוס? מה משמעות המינוי לשומר ראשו של הציר הדיפלומטי? האם גויס לשירות הביטחון? נשארנו עם הרבה שאלות ואפס תשובות. אילו רק שאלנו אותו בזמן. נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר שתפו:

סיפורה של משפחה ירושלמית שורשית שצמחה מתוך שני שבטים מפוארים שהגיעו לישראל אי שם בתחילת המאה ה-19. שילוב מרתק בין מזרח למערב. עוד ספר משפחה מבית היוצר של "נונה – הופכים זכרונות לספרים" נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #ירושלים שתפו:

לפני מספר שבועות החלטנו לקחת את הצאצאים לסיור שורשים בשכונת ילדותנו, במזכרת משה בירושלים. אז לפני שמעמיסים את כל החמולה, אחי ואני ובני הזוג החלטנו לערוך סיור מקדים. תכננו להתחיל בבור המים. הבור עליו צולמה אמנו בצעירותה, יפהפיה חטובת רגליים, ומאחוריה בתי השכונה. אין ילד במשפחה שלא מכיר את התמונה. בורות המים בירושלים היו סיפור גדול. מתחת לרחובות ולבתים בשכונות מזכרת משה ואוהל משה נפרשה מערכת תעלות ומעליהן בורות אליהם נוקזו מי הגשמים. מים היו מצרך יקר בירושלים וחלוקתם נעשתה בהקצבה. בכל יום נקבעו שעות שאיבה ונשות השכונה היו יוצאות אל הבור. זה היה מקום המפגש של הנשים. שם שפכו את ליבן זו לזו, בישרו על שמחות או עצבונות, ספרו סיפורים וטוו חלומות. כשלכולם כבר היו מים זורמים בבתים, בבית סבא וסבתא שלנו עוד שאבו מים מהבור ואגרו אותם בג'ארות גדולות. החוויה הגדולה בחופשות אצלם היה טקס הרחצה בתוך הפיילה שהוצבה אחר כבוד במטבח המחומם: מעבירים מים מהג'ארה לדוד, מחממים על הפרימוס, מערבבים עם מים קרים עד הטמפרטורה הנעימה ובאמצעות כד מיוחד יוצקים את המים על הגוף. בתחילת שנות השישים גם מזכרת משה חוברה לרשת המים העירונית, ובעצב רב נפרדנו מהפיילה. החגיגה נגמרה. בשבילנו, אך טבעי היה שהסיפור יתחיל בבור. בלב נרגש הגענו לשכונה. עברנו דרך שער הכניסה המקושת ברחוב אגריפס וציפינו לרגע המיוחד הזה שבו בבת אחת נחשפת החצר המרכזית המוקפת בתים ובטבורה - הבור. תארנו לעצמנו שלא נמצא את המאפיה, המכולת, חנות הפחמים או חנות הממתקים, הכוכבים הגדולים של זכרונות הילדות שלנו. אבל בור המים? לב ליבה של השכונה בוודאי עוד מתנוסס כעדות לימים יפים. אך כגודל הציפיה – גודל האכזבה. במקום בו היה אמור להיות הבור ניצב היום מבנה כעור המשמש כמקלט. גם בית משפחתנו, בית משפחת דיאמנט, עבר מתיחת פנים. את החצר הפנימית החבויה, מרצפות האבן הגדולות, דלת העץ לדירה הסמוכה של ג'ריטנה השכנה, מחליף היום בית מודרני מסוגנן. הלב נצבט. מה נשאר לנו מהשכונה הצבעונית של ילדותינו? מה נראה ומה נספר לילדים המצפים לסיור השורשים הזה? אבל כידוע, בירושלים עיר הקודש, מתרחשים ניסים. על גדר האבן ישבו שתי נשים צעירות תושבות השכונה וצפו בנו מתרוצצים הלוך ושוב כמי שאיבדו אוצר גדול. שאלנו אותן על בור המים, על הבית, המאפיה, המכולת, השכנים שהתגוררו במקום, נקבנו בשמות, הצבענו על מקומות. כלום. הן לא ידעו על מה אנחנו מדברים. אחת מהן הציעה שנשוחח עם אביה יליד השכונה ומיהרה לקרוא לו. תוך חמישה משפטים נמצא מי שידע לחלוק איתנו את הזכרונות. ניסים, בונה הנבלים וכינורות דוד. כן, הוא הכיר את סבתא וסבא, הכיר את הורינו, ידע לספר על כל אחד מהשכנים וקורותיו, אפילו זכר חלק מבני הדודים שלנו. שאל לשלומם והזמין אותנו לביתו. במרחק צעדים ספורים מבית סבא מצאנו את עקבות ילדותנו שאבדו. דלת הבית נפתחה לרווחה ואנחנו הוצפנו בריחות שבת ירושלמיים. ריח התבשילים שעל פלטת השבת. צעד נוסף, וכאילו הזמן עצר מלכת. בית תואם בית סבא; החלל הגדול, תקרת הקשתות הגבוהה, אדן החלון הרחבה, המטבח המוכר, רהיטי העץ הכבדים. לא יכולנו לעצור את הלחלוחית בעיניים. ניסים נדבק בהתרגשות שלנו וברוחב לב הסכים לבקשתנו לאפשר גם לצאצאינו הצצה לזכרונות הילדות שלנו. עכשיו אפשר לצאת לטיול השורשים. ובורות המים? באוהל משה הסמוכה, ניתן לראות אותם חסומים ביציקות בטון, כמצבות לזכרונות מתוקים. שבועיים לאחר מכן אכן יצאנו לטיול השורשים והצלחנו לצייר לדור ההמשך את תמונת ילדותנו. תודה לך, ניסים בונה הנבלים. __________________ נונה - בית הוצאה לאור. בין אם מדובר בסיפור משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה - הספרים של נונה מפיחים חיים בסיפוריהם של אנשים, ברגישות, בצורה מרתקת, באופן המשקף את אופיין של הדמויות, המקום והתקופה. הספרים נכתבים ומעוצבים באופן מקורי, מודפסים ונכרכים בקפדנות רבה, ברמה גבוהה ואיכותית. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות #סיפורחיים #ספרים #ספרמשפחה #היסטוריהמשפחתית #ביוגרפיה #אוטוביוגרפיה #ספרזיכרון #אילןיוחסין #עץמשפחה #מתנהמקורית #מתנהמרגשת #מורשת #משפחה #נונה #ספר #ירושלים שתפו:

לא יכולתי להתעלם מהכותרת הזו. ( איתמר אייכלר, 25 ביולי, אתר ynet). שושני – הוא שם נעורי מבית. הסתערתי על הכתבה בתקווה: אולי מצאתי קרוב משפחה חדש? המשפט הבא כבר הנמיך את להבת ההתלהבות: "איש לא ידע מה שמו האמיתי.... ממחקרים שבוצעו בשנים האחרונות עולה כי "מר שושני" נולד ככל הנראה במזרח אירופה בסוף המאה ה-19 בשם הלל פרלמן .... ". הבנתי. הוא כנראה לא שושני אמיתי. השושנים האמיתיים, הסביר לי סבי כשעוד ישבתי על ברכיו, הגיעו מהעיר שושן, בירת פרס העתיקה ומבטאים את שמם shooshani. בימינו שושני הוא שם די שכיח. בצעירותי חשבתי שכל השושנים בישראל קשורים זה לזה. סבא הבהיר לי שרובם הגיעו מארצות מזרח אירופה וחיפשו דרך להעניק לשמותיהם צליל מקומי. וכך, שמות שכללו וריאציות שונות של המילה Rose – שושנה בעברית, כמו רוזנבלום, רוז, רונקרנץ, רוזנטל ודומיהם עיברתו את שמם לשושני. אז "מר שושני" הידוע גם כ"רב שושני" אינו קרוב משפחה שלי. אבל למה בחר דווקא בשם הזה? מה הקשר בין פרלמן לבין שושני? כפי שמספר איתמר אייכלר בכתבתו, כבר בגיל הרך  התפרסם הלל כילד פלא. הוריו נהגו להסתובב איתו בירידים, ולהציג בפני ההמונים את גאונותו תמורת תשלום, מה שייתכן וגרם לרצונו העז באנונימיות." וכך כותב אייכלר: "איש לא ידע מה שמו האמיתי, ועל תלמידיו נמנו הוגים מפורסמים - מעמנואל לוינס ועד אלי ויזל. לאחרונה התגלו שש מחברות כתובות בכתב יד צפוף שלא היו ידועות לעולם, ובהן חידושי תורה לצד חישובים מתמטיים, והן מהוות פתח להיכרות עם הרב שנודע כ"מר שושני". עוד על חייו המרתקים של הרב שידע הכל תוכלו לקרוא בכתבה המלאה כאן נונה הופכים זכרונות לספרים. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה שתפו:

גוגל דודל Google Doodle, האיור היומי בראש עמוד הבית של אתר גוגל, מוקדש היום לחסיד אומות העולם הדיפלומט היפני צִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה Chiune Sugihara אשר שירת כסגן הקונסול של האימפריה היפנית בליטא בזמן מלחמת העולם השניה. סוגיהרה הציל את חייהם של אלפי יהודים באמצעות אשרות מעבר ליפן שהנפיק בכתב ידו, על דעת עצמו ובניגוד להנחיות הממשלה היפנית, תוך סיכון חייו וחיי משפחתו. במשך שישה שבועות רצופים כתב כ 6,000 אשרות מעבר שאפשרו לפליטים יהודים מגרמניה, פולין וליטא לעבור דרך יפן עם הרכבת הטרנאס סיבירית ומשם לקולוניה ההולנדית, קורסאו שבאיים הקריביים. הוא עמל על כתיבת האשרות מסביב לשעון עד הרגע האחרון בו עלה בעצמו על הרכבת יחד עם הצוות הדיפלומטי שפונה מהאיזור. הפליטים ספרו כי המשיך לכתוב את האשרות כל הדרך מהמלון שלו לרכבת ופיזר אותם מחלונות הרכבת הנוסעת להמוני הפליטים חסרי האונים שעמדו לצידי הפסים. ככל הידוע, סוגיארה כנראה לא נתפס אך ב-1947 פוטר מתפקידו בטענה לצמצומים במחלקה בה עבד. ב 1960 הצליח אחד הניצולים שעלה לארץ לאתר את סוגיהרה וחשף את סיפורו לעולם, בעקבותיו העניק לו יד ושם תואר חסיד אומות העולם. סמפו, כך ביקש שיקראו לו על מנת להקל בהגיית שמו היפני, הלך לעולמו ב 1986. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים חזרה לאתר של נונה שואה, יהודים, ליטה, סוגיהרה, כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

רגע לפני שנפרדה מהחיים, אחרי 95 שנים סוערות של תהילה ועושר, גלוריה וונדרבליט המשיכה לצפות לאהבה האמיתית הבאה שחיכתה לה, כך האמינה, מעבר לפינה. מרבית ימיה חיה לאור הזרקורים כדוגמנית, אייקון אפנה, מעצבת אופנה, אמנית, ציירת, סופרת ומשוררת. אך הילדה שבגיל 10 נאלצה לעבור למשמורת אצל  דודתה אותה בקושי הכירה, ובגיל 21 ירשה הון, תמיד נשארה "הילדה הקטנה האומללה העשירה" כפי שכונתה על ידי התקשורת. חייה היו חיפוש מתמיד ובלתי נילאה אחר אהבה, ורצופי ניסיונות ליצור לעצמה משפחה. גלוריה היתה נחושה לבנות משמעות לחיים, ולמצוא את האהבה שחיפשה נואשות. לאחר 4 מערכות נישואין, קריירה ועשיה אמנותית מגוונת, נפטרה לפני מספר חודשים כשהיא מוקפת בילדיה, נכדיה, ניניה וחבריה בסביבה היפה שאהבה. אנדרסון קופר, עיתונאי וכתב מצליח ברשת CNN, נצר למשפחת וונדרבליט, בנה מנישואיה הרביעים מספר על אמו שחייה הפרטיים היו מעניינים יותר מאלה שחיה לעיני הציבור. בכתבה ששודרה ברשת CNN לאחר מותה אמר: "היא היתה אשה יוצאת דופן שאהבה את החיים וחיה אותם בתנאים שהיא קבעה....למרות גילה, כל מי שקרוב לה יעיד כי היתה האדם הצעיר ביותר המעודכנת והעכשווית ביותר שהכיר...." גלוריה נולדה בניו יורק ב- 1924 וגדלה בצרפת. אביה איש עסקים בן למשפחה שצברה את הונה בתעשיית הרכבות, נפטר כשגלוריה היתה תינוקת. אמה הצעירה לא היתה מוכנה לחיי אלמנות או הורות. לאחר  מאבק משפטי סוער שתוקשר אז כמאבק המאה, בעיצומן של שנות המיתון הקשות בארה"ב, הועברה למשמורת אצל דודתה העשירה גרטרוד, אחות אביה. גלוריה בת העשר הופרדה מדודו - האומנת שאהבה ושהיתה כל עולמה. היא לא היתה מודעת להון העתק שתירש ממשפחת אביה בגיל 21  ולתסבוכות שהוא ייצור בחייה. בגיל 17, למורת רוחה של דודתה, נישאה לסוכן הוליוודי ונפרדה ממנו חודשיים לאחר מכן. לימים אמרה: "כבר אז ידעתי שזו טעות" . בגיל 21 ירשה הון בסך 4.3 מיליון דולר שהופקדו על שמה בקרן לאחר מות אביה.  באותה שנה נישאה למנצח ליאופולד סטוקובסקי שהיה בן 63 לאחר היכרות של שבוע בלבד. לצידו התחילה לממש את משיכתה הגדולה לאמנות. נולדו להם שני בנים. התגרשו ב 1954. בשנת 56 נישאה למפיק ההוליוודי סידני לומט והיא ב 32, נישואין שארכו 7 שנים לאחריהן נישאה לסופר וויט קופר – ונולדו להם שני בנים. את הקריירה שלה התחילה כדוגמנית צילום כבר בגיל 15 עבור מגזינים מובילים כמו Vogue , Vanity Fair, Harper's Bazar ועבדה עם צלמים מפורסמים כמו ריצ'רד אבדון. כמעצבת אופנה יצרה מותג ג'ינס מוביל שהתפרסם בסמל הברבור. לימים נמכר בית האופנה שלה ב 138 מיליון דולר. ציוריה ועבודותיה בתקופה מאוחרת יותר הוצגו בתערוכות במנצ'סטר, בוורמונט ובמרכז העיצוב בניו יורק. כמו כן כתבה ופרסמה רומנים וספרי שירה. חייה ידעו טרגדיות. קופר, בעלה הרביעי נפטר במהלך ניתוח לב ב 1978. עשור לאחר מכן, בנם קרטר התאבד בקפיצה ממרפסת הפנטהאוז של הוריו בקומה ה 14 במנהטן. בעקבות מותו פרסמה את ספרה "סיפורה של אם". מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות חזרה לסיפורי חיים שתפו:

סיפור על אניה טרופה, קצין גרמני ומחסן נשק תמיד ידעתי שאני נצר לאחת המשפחות הוותיקות והחשובות ביפו אשר לקחה חלק חשוב ומשמעותי ביישוב העיר ובטיפוח הקהילה היהודית שהתגוררה בה. פה ושם שמעתי סיפורים ואנקדוטות מאמא שלי. התמונה המלאה והמרגשת התבררה לי כשאמא בקשה את עזרתי להעלות אותם על הכתב וסחפה אותי למסע המשפחה שהתחיל בראשית המאה התשע עשרה. הראשון למשפחה היה הסבא הגדול שלנו, רבי יצחק אשולין אשר נולד ב 1837 בעיר נטיפה במרוקו, למשפחת משכילים עשירה. עם סיום לימודיו במרקש בגיל 15 עלה לארץ באניית מפרש עם קבוצת צעירים, ביניהם חברו אהרון שלוש, מתוך כמיהה יהודית עמוקה לשוב לציון. האנייה נפגעה והתרסקה מול חופי הכרמל וירדה למצולות עם כל העושר והרכוש הרב שהביאו איתם. הנוסעים ניצלו באורח פלא. עם הגעתם לחוף, ירדו ליפו והצטרפו לקהילה היהודית הקטנה במקום והשתקעו בה. הרבה כתרים נקשרו לשמו בזכות פעילותו הענפה והנהגת הקהילה. במשך 45 שנה שימש כגבאי בית הכנסת והיה שותף לבניית החצר הגדולה – דאר אל יהוד (חצר היהודים), אשר שמשה אכסניה לעולים החדשים ולהכנסת אורחים שעברו במקום. כמו כן שמשה החצר את בית תלמוד תורה הראשון לילדי היהודים ביפו. הוא נפטר בגיל 75 ואת דרכו המפוארת המשיך בנו סבא משה אשולין, אשר נולד ביפו בשנת 1877. במלחמת העולם הראשונה, כאשר רוב היהודים גורשו מיפו, חלקם ברחו למצרים, סבא משה ובני משפחתו היו האחרונים לעזוב. הם החזיקו מעמד ונשאו בכל ייסורי היישוב, רעב, ומחלות עד אשר גורשו לכפר סבא שם חלו במחלת הטיפוס וניצלו בנס. חלשים וחסרי כל, הצליחו לקבל אישור מיוחד לעבור לטבריה ברכבת, בזכות קשריו של סבא משה עם קצין גרמני ששירת במחנה צבאי ליד כפר סבא. עם סיום המלחמה ב 1918 חזרו סבא משה ומשפחתו ליפו. בעבודתו במשרד עו"ד דוד מויאל התמחה בחוקי הקרקעות העות'מניים המסובכים ועזר ברכישת קרקעות והרחבת היישוב היהודי בארץ. בהשתדלותו נוסדו השכונות העבריות הראשונות בגבול יפו תל אביב: שכונת ברנר, מחנה יוסף, כרם התימנים, שכונת אהרון ושכונת אהל משה, השכונה היהודית האחרונה שהוקמה בסביבה לפני אחוזת בית. שמה של השכונה נובע משמם הפרטי של שלושת מייסדיה, משה אשולין, משה אלבז ומשה עטיה. עם השנים נבלעה בשכונת נווה צדק, אשר בין מייסדיה היה גם חברו להפלגה הגורלית – אהרון שלוש. גאולת הקרקעות התרחבה עד בית עובד, בית חנן ושטחים נרחבים ליד רחובות. בתקופת מאורעות 1921 ו – 1929 ועד 1948 שימש בית משפחת אשולין כמחסן נשק ותחמושת של ארגון ההגנה. סבא ניצל את ידיעותיו בלשון הערבים ובמנהגיהם ואת יחסיו הטובים עמם על מנת לרכוש מהם נשק ותחמושת שהועברו ללוחמים. פעילות זו אלצה לא אחת את בני המשפחה לישון על מזרונים ולהסתיר את כלי הנשק בגופם. הבית עמד בפינת הרחובות פינס ושלמה מולכו עד תחילת שנות התשעים. אז נהרס ובמקומו נבנה בית דירות משותף. על קיר בית הדירות החדש הותקן לוח המנציח את משה אשולין ואת שכונת אהל משה שהוקמה בהשתדלותו. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות משפחה, אשולין, נווהצדק, סיפורים, מויאל, אהל משה, שתפו:

אוכל וחגים הולכים יד ביד כל משפחה ודרך האוכל שלה. למרות שעברו כל כך הרבה שנים, זיכרון ריח תבשילי הפסח של סבתא לא עוזב אותי עד היום ומעורר בי את בלוטות הטעם והדמעות. מיד נשלחת היד לספר הזיכרונות שהשאירה אחריה לשלוף, בפעם המי יודע כמה, איזה מתכון נשכח. מהמטבח של דינה אלימלך - מספרי נונה הופכים זכרונות לספרים פסח‭ ‬היה‭ ‬החג‭ ‬החוויתי‭ ‬ביותר‭ ‬בילדותי‭. ‬אני‭ ‬זוכרת‭ ‬איך‭ ‬במשך‭ ‬שבועות‭ ‬לפני‭ ‬החג‭ ‬אמא‭ ‬הצליחה‭ ‬לנצח‭ ‬על‭ ‬שתי‭ ‬תזמורות‭: ‬ביד‭ ‬אחת‭ ‬המשיכה‭ ‬בעבודתה‭ ‬לתפור‭ ‬גלביות‭ ‬לשכנים‭ ‬הערבים‭, ‬ביד‭ ‬השנייה‭ ‬פיקחה‭ ‬על‭ ‬ניקוי‭ ‬מטורף‭ ‬של‭ ‬הבית‭ ‬והכלים‭. ‬כל‭ ‬דבר‭ ‬פורק‭ ‬ומורק‭. ‬אפילו‭ ‬כלי‭ ‬הנוי‭. ‬השיא‭ ‬היה‭ ‬בטקס‭ ‬ביעור‭ ‬חמץ‭. ‬התפקיד‭ ‬שלי‭ ‬היה‭ ‬להוציא‭ ‬את‭ ‬הכלים‭ ‬המיוחדים‭ ‬לפסח‭ ‬ולאחסן‭ ‬את‭ ‬כלי‭ ‬החמץ‭ ‬עד‭ ‬המימונה‭. ‬שנאתי‭ ‬אותו‭. ‬ מהודרים‭ ‬בבגדי‭ ‬חג‭ ‬חדשים‭ ‬הסבנו‭ ‬ליד‭ ‬שולחן‭ ‬אין‭ ‬סופי‭ ‬שהוארך‭ ‬בתוספת‭ ‬פלטות‭, ‬לפי‭ ‬מספר‭ ‬האורחים‭. ‬כמנהג‭ ‬המרוקאי‭ ‬מצד‭ ‬אבא‭ ‬היינו‭ ‬אמורים‭ ‬לאכול‭ ‬את‭ ‬המאכלים‭ ‬מבית‭ ‬הוריו‭. ‬אבל‭ ‬אבא‭ ‬כרגיל‭ ‬לא‭ ‬הכריח‭ ‬אותנו‭. ‬הוא‭ ‬דבק‭ ‬בתבשיל‭ ‬המסורתי‭ ‬שלו‭: ‬עוף‭ ‬בפפריקה‭ ‬אדומה‭ ‬עם‭ ‬ביצים‭ ‬קשות‭. ‬אנחנו‭ ‬נהנינו‭ ‬ממאכלי‭ ‬אמא‭. ‬הסדר‭ ‬עצמו‭ ‬היה‭ ‬ארוך‭ ‬במיוחד‭ ‬כי‭ ‬אבא‭ ‬הקפיד‭ ‬לקרוא‭ ‬את‭ ‬ההגדה‭ ‬בשתי‭ ‬שפות‭. ‬כל‭ ‬משפט‭ ‬חזר‭ ‬על‭ ‬עצמו‭ ‬פעם‭ ‬בארמית‭ ‬ופעם‭ ‬בעברית‭. ‬כדי‭ ‬שנחזיק‭ ‬מעמד‭ ‬עד‭ ‬שלב‭ ‬הסעודה‭, ‬דאגו‭ ‬להאכיל‭ ‬אותנו‭ ‬עוד‭ ‬לפני‭ ‬שאבא‭ ‬יצא‭ ‬לבית‭ ‬הכנסת‭ .‬עם‭ ‬שובו, ‬לא‭ ‬ויתרנו‭ ‬על‭ ‬טקס "‬בבהילות‭ ‬יצאנו‭ ‬ממצרים״. ‬אבא‭ ‬סובב‭ ‬את‭ ‬מגש‭ ‬הברכות‭ ‬סביב‭ ‬הראש‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬מהנוכחים‭ ‬אגב‭ ‬שירה "‬בבהילות‭ ‬יצאנו‭ ‬ממצרים‭, ‬בשנה‭ ‬הבאה‭ ‬בירושלים״. ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬בתורו. אפילו‭ ‬על‭ ‬התינוקות‭ ‬לא‭ ‬פסחו‭ .‬במהלך‭ ‬הסדר‭ ‬אבא‭ ‬נמנע‭ ‬מלדבר‭ ‬בין‭ ‬הברכות‭ ‬ועבר‭ ‬לדבר‭ ‬עם‭ ‬אמא‭ ‬בשפת‭ ‬הסימנים. ‬שהיתה‭ ‬מובנת‭ ‬רק‭ ‬לשניהם. ‬מספיק‭ ‬שאמר‭ ‬את‭ ‬מילת‭ ‬הקסם‭ ‬אֶם. ‬שפת‭ ‬ליל‭ ‬הסדר‭.‬ מרק ערב פסח של סוליקה המצרכים 1‬ ק‭"‬ג‭ ‬בשר‭ ‬צוואר (‬אפשר‭ ‬גם‭ ‬עצם) 1‭‬ בצל‭ ‬חצוי עלי‭ ‬דפנה 2 ‭‬תפוחי‭ ‬אדמה‭,‬ קלופים‭ ‬וחתוכים‭ ‬לקוביות 2 ‭‬גזרים‭,‬ חתוכים‭ ‬לקוביות 2 ‭‬קישואים‭,‬ חתוכים‭ ‬לקוביות 3 ‬גבעולי‭ ‬סלרי‭,‬ חתוכים‭ ‬לקוביות 2 ‬בצלים‭ ‬קצוצים צרור‭ ‬כוסברה 1/2‭‬ כוס‭ ‬שמן כף‭ ‬מלח‭,‬ כפית‭ ‬פלפל‭ ‬שחור, ‬כפית‭ ‬כורכום אופן ההכנה הבשר:‭ ‬שמים‭ ‬את‭ ‬נתח‭ ‬הבשר‭ ,‬עלי‭ ‬דפנה‭ ‬והבצל‭ ‬החצוי‭ ‬בסיר‭ ‬רגיל‭ ‬או‭ ‬בסיר‭ ‬לחץ. ‬ מוסיפים‭ ‬כף‭ ‬שמן‭ ‬וליטר‭ ‬מים‭ ‬רותחים‭ ‬ומבשלים‭ ‬עד‭ ‬ריכוך‭. לאחר‭ ‬שהבשר‭ ‬התרכך‭.‬ בסיר‭ ‬גדול‭ ‬נפרד, ‬מטגנים‭ ‬בשמן‭ ‬את‭ ‬הבצל‭ ‬ומוסיפים‭ ‬את‭ ‬חתיכות‭ ‬הבשר‭ ‬המבושל‭ ‬ואת‭ ‬שאר‭ ‬הירקות‭ ‬והתבלינים‭, ‬מוסיפים‭ ‬ליטר‭ ‬מים‭ ‬רותחים‭ ‬ומבשלים‭ ‬כחצי‭ ‬שעה. ‬ מסננים‭ ‬את‭ ‬המרק‭ ‬ומחזירים‭ ‬אותו‭ ‬לסיר‭ ‬עם‭ ‬חתיכות‭ ‬הבשר‭.‬ את‭ ‬הירקות‭ ‬שבושלו‭ ‬במרק‭ ‬מעבירים‭ ‬למעבד‭ ‬מזון‭ ‬(או‭ ‬לבלנדר‭ ‬יד) וטוחנים‭ ‬למחית‭. ‬ מחזירים‭ ‬את‭ ‬מחית‭ ‬הירקות‭ ‬הטחונים‭ ‬לסיר‭ ‬המרק‭ ‬והבשר‭ ‬ומערבבים. ‬מוסיפים‭ ‬כוסברה‭ ‬קצוצה‭ ‬ומבשלים‭ ‬יחד‭ ‬עוד‭ ‬חצי‭ ‬שעה‭.‬ ההגשה בצלחת‭ ‬עמוקה‭, ‬מניחים‭ ‬חתיכת‭ ‬בשר‭, ‬מוסיפים‭ ‬2‭ ‬מצקות‭ ‬מהמרק‭ ‬ומפזרים‭ ‬מעל‭ ‬כוסברה (אפשר‭ ‬גם‭ ‬לפורר‭ ‬מצה‭ ‬לתוך‭ ‬המרק).‬ צילומים: www.natalieschor.com מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

הגחתי לאוויר העולם בג'יפ. זה היה המיתוס עליו גדלתי כל חיי. הורי היו בדרכם לחתונה של הדוד עזרא, אח של אבא. עוד לפני שהגיעו לחדר הלידה כבר ראיתי את העולם מבעד לחלון המכונית. כשרציתי לדעת את שעת הלידה המדויקת, אמא כבר לא היתה בחיים. אבל דודה יהודית, הכלה שחצתה את שנתה התשעים, זכרה גם זכרה. "זה היה אחרי חצות" סיפרה, "במהלך החתונה התחילו הצירים, אמא שלך פונתה לבית החולים וילדה תוך מספר שעות." רגע, אז לא נולדתי במכונית? הטלטלתי בין שתי הגרסאות. איפה נולדתי? האם התאריך הרשום בתעודת הזהות שלי נכון? אם אכן נולדתי בדרך לחופה היה זה יום שלישי ואם אחרי חצות הרי שהיה כבר יום רביעי. התעלומה נפתרה רק לקראת הכנת הספר. מתוך ארגזי התמונות המשפחתיים נשלפה תמונה שצולמה בחתונה של עזרא ויהודית. אמא נראית שם וכרסה בין שיניה... הלך הג'יפ! מתוך הספר של משפחת יהלומי מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות משפחה, שורשים, זיכרונות שתפו:

הסיפור סופר יותר מפעם אחת. בכל זאת אני אוהבת לספר אותו כל פעם מחדש. זה היה סיפור פשוט של זריקה בישבן שהובילה לרומן. עוד רומן אחד מרבים שצומח בין חייל לאחות בבית חולים. למען הדיוק והכבוד, לא סתם חייל, טייס. הזמן: מבצע קדש - מלחמת סיני, שלהי שנת 1956 המקום: ביתן 40 בבית חולים תל השומר המקרה: בנאלי. סתם ניתוח שקדים וזריקת אופטלגין לשיכוך כאבים הדמויות הראשיות: אני תלמידה ירוקה בבית הספר לאחיות, הוא טייס חיל אוויר צעיר, תמיר, מלא גוף, בעל חוש הומור וייחוס שלא מזיק – בן דוד של המנתח. ברור שצריך לשים עין נוספת. בשעות ערב למחרת הניתוח ישבנו בחדר האחות ופטפטנו. ענין שבשגרה. מעבירים זמן. שיחה לא מחייבת. למחרת היה אמור להשתחרר ולהמשיך בחייו. הטוויסט בעלילה: הזריקה הצמיחה אפסס בישבן שהצריך טיפול מיוחד של חבישה והחלפה. בשביל זה להגיע במיוחד מתל אביב לתל השומר? לא הלל. בצרוף מקרים גורלי התברר לו שאת הימים החופשיים שלי אני מעבירה בביתה של דודה יהודית ברחוב וורמייזה. הוא גר עם הוריו בשדרות עמנואל. לא בדיוק מעבר לפינה אבל במרחק הליכה. מה יותר נח מלבקש ממני לקפוץ אליו הביתה להחליף תחבושת במקום להיגרר לבית החולים? ההחלטה לא היתה בידיי. יש היררכיה בבית חולים והייתי צריכה לקבל את אישורה של האחות האחראית, אישור שפתח לי את דלת ביתו וסגור ליבו. התחיל פרק גדול ומפואר שקבע את מסלול חיי. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

שגרת חיי המשיכה, מחזרים חדשים ניסו מזלם, אך הלב נשאר עם הלל. דודה יהודית הבחינה במצוקתי וחיפשה מילים להקל עלי את צער הפרידה: ״טייס זה לא מקצוע...״ אמרה לי "...אף פעם לא יהיה בבית... ״ מבחני כניסה אמפטיה, חום אנושי ובעיקר תקווה. לפעמים זה כל מה שצריך בשביל להחלים. במיוחד פצועי מלחמה. יצא לי לטפל בהם אחרי מבצע קדש. השתדלתי להיות שם בשבילם. אך יש מי שחיפשו משמעות מעבר למגע היד המנחם או החיוך. אחד מהם היה נתן. בחור גבוה שהגיע ישר משדה הקרב לאחר פגיעה קשה בחזה. לאחר הניתוח עבר למחלקה בה עבדתי. הוא לא התלונן על שום דבר. רק הניע את ידיו בלי הפסקה בתנועות מוזרות ובלתי ברורות. נגן כינור, סיפרה אמו. לא היה צריך להוסיף מילים. פגיעה בידיים היא הדבר הגרוע מכל עבורו. והוא בדק כל הזמן, נפנף ובדק. במהלך האשפוז נוצר קשר טוב ביני לבין משפחתו והתפתחה מערכת יחסים חמה. נתן המשיך לשמור על קשר. בשבילו כבר לא הייתי סתם אחות בית החולים. הוא קווה ליותר. אך ראשי וליבי היו אצל הלל. כששמע שנפרדתי מהלל התחיל לכתוב לי. בחנוכה הזמין אותי למסיבה בטכניון. יהודית הטילה וטו. הרי לא יעלה על הדעת לישון בביתו של בחור. דעתה נחה רק אחרי שאמו הוסיפה הבטחה בכתב ידה בשולי מכתבו כי אוכל להתגורר בחדר אחד עם אחותו. אחרי המסיבה ישבנו בגן האם, אך הגשם הניס אותנו להמשיך את הבילוי במטבח ביתו בשירי עם אמריקאיים בליווי נגינתו מופלאה של נתן בגיטרה. שבועיים לאחר מכן הופיע בתל אביב וזימן את עצמו לבקר אותי בדירתה של יהודית, התנהגות חריגה על פי הקוד של יהודית שלא אהבה אורחים מזדמנים. די היה בתעוזה שלו להשאיר את התיק בכניסה, להתפעל ולמשש את החפצים העתיקים שקישטו את הבית, בכדי להיפסל על ידה. הוא לא עבר את המבחן. האמת שגם בי לא נמצאה הַפְִּנִיוּת לקשר הזה ובמהרה הבין את מקומו אך המשיך לחפש את קרבתי. יום אחד הציע לי להתלוות אליו לביקור אצל חברו הטוב דני ברחוב שפינוזה. השתלשלות המקרים מכאן תפסה אותו בהפתעה גמורה והציתה את קנאתו. דני נדלק ולא נתן לי מנוח. יהודית ומשה חיבבו אותו מאד וקיוו שהקשר יתמסד. ילד טוב שתכנן ללכת לטכניון, מנומס, מכבד - בדיוק כל מה שיהודית האמינה שצריך להיות בגבר שלי. לא היה ספק שהיא העדיפה את דני. יהיו לך איתו חיים טובים, הבטיחה לי. האינטואיציות שלי אמרו לי להמשיך לחכות. אחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

סיפור חייה של אישה מיוחדת המשתפת את משפחתה בקורותיה בגילוי לב נדיר וישיר. משפחה נוספת יצאה לאור על ידי "נונה – הופכים זכרונות לספרים" אחד מבניה מתאר את חווית הגילוי מנקודת מבטו: " ....ספר מרתק עם המון חידושים, רגשות, מערכות יחסים, רגישויות ושפע של סימני שאלה שאותם נמשיך לחקור עם אמא. כילד שגדל בבית, לעיתים קשה להבחין בעומק מערכת היחסים בין ההורים והזוגיות, שאותם הספר מתאר לאורך כל התקופה עם עליות וירידות, אהבה, משברים ונקודות ציון. הכל, באופן אמיתי וישיר מאוד, משקף את הלך הרוח בבית שגדלנו בו. השילוב של אבא, למרות שאינו נוכח, מועצמת בצורה מדהימה כאילו הוא נוכח עימנו בכל רגע. ישנם בספר מגוון רחב של ארועים שלא הייתי מודע להם ועדיין מרתקים אותי. סיפור אהבה ארוך שנים שעדיין נמשך. רב תודות על ההשקעה, העבודה הרבה והתוצר. עושה טעם של עוד." מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

"האם יש יהודים בין חיילי הגדוד שלך?", פניתי לחייל הרוסי שפגשתי. השנה הייתה 1916, יום שישי אחר הצהריים, השמש כמעט שקעה, ואני חיפשתי חיילים יהודים לארח בביתנו בשבת שבפתח. מלחמת העולם הראשונה פרצה שנתיים קודם ורוסיה על סף המהפכה הבולשביקית הגדולה (1917), כבר פלשה לאירן ולעיר מגורינו המאדאן. שאלתי התמימה כמעט ועלתה לי בחיי. בו במקום נחשדתי בריגול, נאסרתי ותוך שעות נשפטתי ונגזר דיני למוות. הייתי בן 36. בבית חיכו לי אשתי ושלושת ילדינו הרכים: שושנה (4), שמעון (2), ורבקה התינוקת. עסקי המסחר שלי פרחו והיו בשיאם עם סניפים פעילים בהודו, סוריה, ציילון ומדינות נוספות. אחי וגיסי הצטרפו וסייעו בניהול צוות העובדים הגדול שהעסקנו. פרנסתן וקיומן של משפחות רבות היו תלויות בנו. הייתי חייב לגייס את תושייתי ולמצוא כל דרך להשתחרר. הזמן פעל לרעתי. באותו לילה נדרתי בליבי כי אם אצא בחיים מהתסבוכת אליה נקלעתי, אסגור את עסקי בהמאדאן, אקח את משפחתי ואעלה לירושלים. למחרת הבחנתי מבעד לחלון תאי, באחד מעובדי מתרוצץ בבהלה מסביב לבית האסורים בניסיון נואש לדלות פרטים על קרוב משפחה שלו, שגם הוא נאסר מסיבה כלשהיא ולא שב הביתה. קראתי לו ודחקתי בו לרוץ למשפחתי ולהודיע לאחי על מאסרי וגזר דיני. ללא כל דיחוי אחי מיהרו לבית חמי, ד"ר פרג', רופא עיניים מפורסם שהיה מוערך ומקושר לכל נושאי המשרות הבכירים בעיר. תוך שעות ספורות, סכומי כסף נכבדים החליפו ידיים , הגיעו למושל העיר ואני שוחררתי לחופשי. חיי ניצלו. עתה עלי לקיים את נדרי. השנה הבאה הוקדשה לסידורים המתבקשים לחיסול העסקים והעתקתם לפלשתין, להכנות למסע הארוך, תוך כדי הדיפת את כל הלחצים שהופעלו עלי מכל עבר, הן על ידי בני משפחתי והן על ידי שותפי והקהילה כולה, בניסיון לשנות את החלטתי. זה היה אמור להיות מסעי השני לפלשתין. המסע הראשון התרחש כאשר מלאו לי 13. אבי לקח אותי לירושלים לחגוג את בר המצווה שלי בכותל המערבי, כביטוי לאהבתנו העמוקה וזיקתנו לארץ הקודש. על מנת לנוע ברחבי ירושלים בחופשיות, אבי עטה עליו בגדי ערבי ותרבוש אדום וכך הצלחנו לעלות גם להר הבית. שהינו בירושלים מס שבועות וחזרנו לעירנו המאדאן. הזיכרונות האלה הציתו בי התרגשות גדולה וציפיה למסע השני. הפעם על מנת לבנות את ביתנו בירושלים לדורות. ההכנות ארכו זמן רב. בתחילת 1919 יצאנו לדרך מצטופפים ב 2 כרכרות נוסעים: האחת למשפחתי והשניה למחותני. בנוסף, נלוו לשיירה 12 עגלות עמוסות במטלטלין ובאספקת מצרכים לדרך הארוכה. לאורך המסע הארוך שחצה את עירק, סוריה ולבנון נאלצנו להתמודד עם תלאות ומכשולים שונים כולל שוד ומחסור במזון ובמים. לאחר שבועות ארוכים בדרכים הגענו לחיפה. מותשים ועייפים ובהתרגשות אין קץ הזדרזנו ללא דיחוי לתפוס את מקומנו ברכבת העולה לירושלים. התחלנו חיים חדשים. במהרה הכינו שורשים בעיר הקודש, עסקי חזרו לשגשג ותוך זמן קצר העליתי גם את הורי ואחי לפלשתינה. קיימתי את נדרי..... אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

לנו נשאר רק קול. קול זמיר שמיימי שר את "מַדְרֵה קֵירִידָה" (אמא יקרה) בספרדית, מוקלט על גבי תקליט ויניל גדול 78. קולו של דוד יהושע, אח אמי שנהרג בירושלים במלחמת השחרור, הדוד שלא זכיתי להכיר אבל קולו המרגש עדיין מתנגן באזני. את השיר הקליט ב"אולפן" רחוב בירושלים, באחת מחופשותיו במעט הכסף שהיה לו, מתנה להוריו, סבא וסבתא שלי. האולפן היה מעין תא הקלטה קטן סגור עם מיקרופון. את מכשיר ההקלטה הפעיל העובד במקום על ידי סיבוב ידית ותוך דקות אפשר היה לצאת עם תקליט ביד. למעט מספר תמונות מצהיבות זה כל מה שנשאר אחריו. התקליט נוגן שוב ושוב ותמיד העלה דמעות מהולות בחיוך: "חוזליטו הישראלי", כשרון שנגדע. האם היה הופך לזמר מצליח ומפורסם? לעולם לא נדע. כשתקליטי ה 78 והפטיפונים נעלמו, הונח בצד והעלה אבק לצד שאר התקליטים הנשכחים שאיש כבר לא הקשיב להם. במרוצת הזמן התקליט נעלם ואיתו נעלם הזיכרון היחידי מהדוד שלמדתי להכיר דרך שיר אחד בלבד. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

השאלה הכי מבאסת שיכולנו לשמוע כשהיינו קטנים. וזה היה לפני המון שנים. כי מה בעצם היו האפשרויות שלנו? למחזר אחת מהתחפושות שעברו שנים במשפחה בין בני הדודים או להכין תחפושת תוצרת בית. לקנות תחפושת מוכנה? לוקסוס! מי שמע? לא בשכונה שלנו. אז ככה, אחרי שחשבנו שיש לנו הברקה שאיש לא חשב עליה לפנינו, התגייסה המשפחה ובמשך ימים, אחרי שפשטנו על הארון בחיפוש אחרי פריטים לא ברורים, הצטופפנו במטבח לגזור, להדביק, לתפור – לרוב ביד, ולהתפלל שיחזיק מעמד. שרק נצליח להתברג במקומות הראשונים של תחרות התחפושת המקורית של בית הספר, או לפחות שלא ישאלו אותנו: למה התחפשת? בתמונה: תמונה קבוצתית מגן מגדה מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה. הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

הגילוי המפתיע הזה נחשף בפרויקט שורשים של מאיה, צעירת הנינים במשפחה. במזל ובזכות נחישותה של מאיה גילינו את אחד הסיפורים העסיסיים שהוסתר במשפחה. כל השנים ידענו שבאבה (סבתא) אסתר ברחה מאימת האנטישמיות ברוסיה יחד עם אחותה למונטריאול שבקנדה. על מה שקרה בדרך ואיך הגיעו לשם, ידענו מעט מאד. עד שמאיה פגשה קרוב משפחה רחוק שעלה לארץ בגיל מבוגר מאד והתעקשה לשוחח איתו, כל עוד זה אפשרי. הסיפור שסיפר השאיר אותנו פעורי פה. באבה אסתר ואחותה היו צעירות בשנות העשרים המוקדמות שלהן כשברחו מרוסיה. בדרך לא דרך הגיעו לפריז וניסו לבנות חיים חדשים. שם פגשה באבה אסתר יהודי צרפתי, איש עסקים מצליח שעבד עם חברת הנפט הגדולה ESSO, והבטיח לה חיים נוחים ומרופדים. הם התחתנו ונולדו להם 2 ילדים: אבא שלי ודודה ארלט. עסקיו של סבא היו כרוכים במסעות ארוכים בין צרפת לדרום אמריקה, לפעמים למספר חודשים. יום אחד סבתא קיבלה מברק מסבא בו הודיע לה ללא הסבר נוסף שהוא לא מתכוון לחזור, הוא נשאר בארגנטינה והיא משוחררת לחיים חדשים. שוב התחילה מלחמת הקיום. בהתחלה נמכרו התכשיטים הרבים, אחר כך הפרוות ולבסוף גם הרהיטים. סבתא, שני ילדיה ואחותה נאלצו לעבור דירה ולחפש פרנסה. סבתא, צעירה יפהפיה, בלונדינית גבוהה חטובת רגליים עמדה בכל הקריטריונים של המולן רוז', מועדון הלילה המפורסם של פריז. כך מצאה את עצמה רקדנית בלילה ואמא במשרה מלאה ביום. אחותה מצאה עבודה במשך היום ושמרה על הילדים בלילה. הסידור עבד עד שרוחות המלחמה הגיעו לצרפת. סבתא בחושיה ההישרדותיים הבינה שגם פריז כבר לא מקום בטוח ליהודייה וחיפשה דרך מילוט מצרפת. היא הציעה לאחד מאורחי המועדון הקבועים שהיה אזרח בריטי, חתונה פיקטיבית תמורת כל חסכונותיה. הנישואין הבטיחו לה, לילדיה ולאחותה דרכונים בריטיים שפתחו בפניהם את שערי אנגליה. אבל ההפתעה לא אחרה לבוא. כשהגיעו ללונדון הוא הכריז בפני סבתא על אהבתו וביקש לממש את הנישואין. סבתא לא הסכימה והמשיכה הלאה במסע הנדודים. דרכון בריטי היה גם כרטיס הכניסה לקנדה, תחנתה האחרונה, שם מצאה סוף סוף את ביתה עד אחרון ימיה. אך כאן לא תם הסיפור. מסתבר שג'ורג', כך נודע לנו לראשונה שמו של סבא שלנו, קיים חיים כפולים ויש לו משפחה נוספת בארגנטינה, אשה ושני ילדים והם חיים חיי עושר ומותרות. אבא ואחותו הצליחו לאתר אותו. אך הם הגיעו אליו יום אחד מאוחר מדי. יום אחרי שעצם את עיניו בעודו יושב על קצה הבריכה בחצר ביתו המפואר וסיגר בפה. בצוואתו הותיר את רכושו הרב למשפחה החדשה. אף מילה על שני ילדיו הראשונים. לא אגורה שחוקה, לא געגוע, לא סקרנות ולא בקשת סליחה. כאילו מעולם לא היו קיימים. והותיר אותם חסרי תשובה: למה? מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל צילומים: מימין: המולאן רוז׳ (ויקיפדיה) פוסטר: Jules Chéret חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

לעולם לא אשכח את היום הזה. הוא חקוק בזיכרוני ובליבי בחדות ובבהירות. אותו בוקר יצא אבא מהבית לבוש בבגדיו הטובים. אותנו השאיר מאחור מוצפים ברגשות מעורבים ומצוידים בהוראות מדויקות לנקות, לסדר ולארגן את מעוננו הצנוע. בית ירושלמי טיפוסי. שעתיים חלפו ומולנו עמדה אימנו החדשה. שערה החום אסוף ומהודק במסרקות שן. היא הביטה בי וחייכה אלי בחום. בישירות ילדותית חסרת עכבות שאלתי אותה: "למה את מחזיקה מטריה? הרי בכלל לא יורד גשם היום." "זו לא מטריה" השיבה לי עדיין מחייכת, "זוהי שמשיה". מה זה בכלל שמשיה שאלתי בלב. אף פעם לא ראיתי אשה עם מטריה בקיץ ולמה בכלל צריך אותה. היא הושיטה אלי יד ואמרה: "שמי מלכה, ואני שמחה מאד לפגוש אותך". הייתי אז כמעט בת 5 ולמעשה לא זכיתי להכיר את אמי האמיתית. אמנו נפטרה מסיבוכי דלקת ריאות בהיותי תינוקת בת מספר חודשים והשאירה מאחוריה ארבעה יתומים. "אמנו החדשה" הייתה חברה בקהילה הבולגרית הציונית שייסדה את הישוב הר-טוב בדרך לירושלים בתחילת המאה העשרים. בחייה הקודמים, לפני שהצטרפה למשפחתנו, הייתה נשואה לבן הקהילה ונולדו להם שישה ילדים. כולם נפטרו בשנתם לפני שמלאו להם שנה. מבועתת מגורלה האכזר ביקשה להשתחרר מנישואיה ויצאה לחפש חיים אחרים. אז פגשה את אבא שהיה אלמן צעיר עם ארבעה יתומים. היא זכתה בילדים. אנחנו זכינו באמא חדשה ואהובה, אשר כשמה כן היתה - מלכה אמיתית! את הסיפור הזה סיפרה לי אמי כשסבתא מלכה נפטרה. נזכרתי בו בימים אלה כשאמי נפטרה, וספר המשפחה שלנו עבר מיד ליד והציף זכרונות וגעגועים. הצעירים במשפחה קראו אותו לראשונה. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים מרתקים. אל תתנו להם להישכח. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

ספינג' חם ישר מהמחבת, טובל בסוכר או דבש מחומם, מלא בטעמים וריחות ממכרים, מציף אותי בגעגוע גדול למנהגי חנוכה בבית. כשעלינו לארץ המשכנו במסורת מנהגי מרוקו: הדלקנו נרות בשתי חנוכיות, אחת ליד החלון והשנייה ליד הדלת. את הנרות אמא הכינה מפתילות מגולגלות בשמן. בקוצר רוח חיכינו לספינג' החם, הסופגניה המסורתית שלנו בחנוכה, עליו פיזרנו חתיכות סוכר אמיתי שפוררנו במכות פטיש מקונוס סוכר גבישי. הילדים הכינו סביבונים בעצמם מאצטרובלים ושרוכים...... מתוך ספר המשפחה של דינה אלימלך, "לערבב ולטעום", המשלב סיפורים ומתכונים מסורתיים מהבית. מאחורי כל עץ משפחה מסתתרים סיפורים זיכרונות ומתכוני אוכל מסורתיים העוברים בתוך המשפחה. ספרו לנו אותם. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם. צילומים: נטלי שור http://natalieschor.com/ לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל נונה הופכים זכרונות לספרים חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו התנצל באחרונה בפני העם היהודי על כך שמדינתו לא אפשרה לאוניית פליטים לעגון בחופיה ב-1939. אבל מתברר שהיחס הבעייתי של קנדה ליהודיה עתיק מזה. כבר בתחילת המאה מהגרים שהגיעו למדינה לא התקבלו בזרועות פתוחות ממש. זהו סיפורם. בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית בקנדה מ-16,401 איש בשנת 1901 ל-125,197 איש בשנת 1921, שהיו 1.42 אחוזים מכלל אוכלוסיית המדינה. חלק ניכר מהגידול הזה נבע מהגעתם של אלפים רבים של מהגרים מרוסיה וממזרח אירופה, שלא התקבלו בזרועות פתוחות ממש. הכתבה פורסמה באתר בית אבי חי 20.11.2018. להמשך קריאה אנו מפיקים ספרי משפחה. לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה נונה. הופכים זכרונות לספרים כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

מסע ארוך ורווי רגשות העובר בדרך האוכל של משפחה ייחודית אחת מסופר באמצעות דמויות אהובות ומשמעותיות בתחנות חייה של אם המשפחה. שמונה פרקים של שולחנות ערוכים המוקדשים לדמויות ולחגים המרכזיים לאורך ההיסטוריה המשפחתית העשירה. אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

בדיוק לפני שש שנים, בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל אמא הלכה לעולמה. בכך נחתמו 66 שנים של שכול ושברון לב במהלכן לא הוציאה הגה מפיה על בנה שנפל במלחמת העצמאות. הנושא היה טאבו מוחלט בבית. אפילו את שמו לא הזכירה. על פי רישומי צה"ל, כנראה היתה אחרונת ההורים השכולים של חללי מלחמת העצמאות. יוסף אחי הבכור נפל בקרב מול הצבא המצרי בפלוג'ה. בקושי הספקנו להיות אחים. הייתי בן 10 כשנפרדנו. עם השנים הבנתי שהזיכרונות האישיים שלי ממנו נרקמו בעיקר מסיפורי המשפחה והחברים אותם שמעתי במהלך חיי, ומהתמונות המצהיבות שנשארו אחריו. אני שב ומביט בהן כל פעם מחדש, מנסה לדלות מהן עוד ועוד פרטים בתקווה למלא את החסך הבלתי נסבל. אמא נולדה בלוצרן שבשוויץ. בעקבות נישואיה לאבא, עברו לגור בגרמניה. שם נולדו שני אחי הגדולים, יוסף ואלחנן. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 השכילה לראות את הנולד, המשפחה עזבה את גרמניה מבעוד מועד ושבה לשוויץ. לאחר לידתו של יעקב עלו לארץ. אני היחיד מבין הארבעה שנולד כבר בארץ. לפני פרוץ מלחמת העצמאות החליטה אמא לשוב לשוויץ על מנת לגדל שם את ילדיה. יוסף ואלחנן סרבו להצטרף אלינו. בעת הזאת – מקומי כאן, אמר יוסף, נשאר בארץ והתגייס להגנה. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. במהלך מלחמת העצמאות הצטרף לפלוגה הדתית של חטיבת אלכסנדרוני, הידועה בשם ״פלוגת האלוקים״. בסוף 1948 נשלחה היחידה שלו להילחם בצבא המצרי שפלש לנגב. הקרב הידוע על "כיס פלוג'ה" היה קשה ועקוב מדם. 67 מחיילי הפלוגה הדתית נהרגו וביניהם אחי יוסף. את הידיעה הכואבת על מותו קיבלנו בשוויץ. יוסף איננו. גם קבר לעלות אליו לא היה. החיילים המצרים קברו את הרוגי צה"ל בקבר אחים בפלוג'ה. רק כעבור שנה הוחזרו גופותיהם לישראל והובאו למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק בתל אביב. גופתו של יוסף היתה היחידה שזוהתה בוודאות ולכן נטמן בקבר יחיד. אז שבנו לארץ. אך אמא לא פקדה את קיברו. לכך לא עמדו לה כוחותיה. שפתיה וליבה נחתמו לעד. יוסף – הבחירה הגורלית 23.10.1929 בן טובה ודניאל, נולד בעיר ברסלאו, גרמניה. 1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עבר עם משפחתו ללוצרן, שוויץ. 1934 עלה לארץ עם משפחתו. התקבל לבית הספר היסודי בבני ברק, סיים את לימודיו בהצטיינות והמשיך ללמוד בישיבה "קול תורה" בירושלים. 1944 יצא לעבוד כחשמלאי והצטרף לבני עקיבא. 1947 אמו ושני אחיו הצעירים יעקב ואלי חוזרים לשוויץ. יוסף ואלחנן לא נענים לרצונה של אמם ונשארים בארץ. יוסף מצטרף להגנה. היה בין ראשוני המתגייסים שיצאו לעזרת ביריה שבגליל, כשהותקפה על ידי הבריטים, ונשאר שם זמן מה כדי לעזור בביסוס הנקודה הצעירה ובהתפתחותה. עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לפלוגה הדתית בחטיבת אלכסנדרוני. יוסף לחם כרגם בקרבות תל ליטווינסקי, טנטורה ומבצע דני. השתתף בכיבוש עין עז'אל ואיגזים ופעל ליד קאקון וכפר יונה. 28.12.1948 ביום כ"ו בכסלו תש"ט, נר שני של חנוכה, יוסף נפל בקרב פלוג'ה. שנה לאחר מכן גופתו של יוסף זוהתה בוודאות 8.12.1949 הועבר למנוחת עולמים בקבר יחיד בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק לצד 67 חבריו לנשק שגופותיהם לא זוהו ונקברו בקבר אחים. אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה כתיבת ספר משפחה, כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, כתיבת ספר זכרונות שתפו:

הבחור משמאל עם השפם – זה הנהג. החיילת מאחור – זו הצפ"נית. החייל מאחורי מכשיר הקשר (מ.ק. 190) – זה אני. ._ _ _ _ _ .. _ _ _ קו נקודה קו אוקטובר 1956. נשלחתי לחזית סיני כקשר ברכב הפיקוד של אלוף פיקוד דרום, אז אל"מ אסף שמחוני. חייל צעיר ומהוסס בן 19 עם רעמת תלתלים שובבים שעושה את צעדיו הראשונים בדרכו החוצה מהבועה המשפחתית בבני ברק אל העולם הגדול החילוני. לא היה לי ספק בכלל שאתגייס לצבא. אפילו חיכיתי לזה. כשפרצה המלחמה הייתי כבר אלחוטן ראשי של הפיקוד. התקשורת בין יחידות הצבא התנהלה באמצעות רשת אלחוטית והשליטה בשפת המורס הייתה הכרחית, במיוחד בין יחידות השדה באזורי הלחימה המרוחקים. כקשר של רכב הפיקוד היה עלי לוודא תקשורת רציפה במשך כל ימי המבצע. מכשיר הקשר שלי לא דמם לרגע. וכשלא הצלחנו ליצר קשר קולי עברנו למורס. קווים ונקודות. נקודות וקווים. הראש שלי התמלא בהם ונראה לי שאפילו חלמתי במורס. אחרי 8 ימי לחימה מול הצבא המצרי, ב 2 בנובמבר, המכשיר פלט:......המצרים נכנעים. תוך זמן קצר הוכן מסמך הסכם הכניעה, מפקד החטיבה דוד (דדו) אלעזר ואל"מ שמחוני קיבלו את פניו של גנרל דיג'ווי המושל הצבאי של רצועת עזה בצבא המצרי. למול עינינו, על מכסה מנוע הקומנדקר נחתם ההסכם. באותו רגע לא תפסתי שאני עד למעמד היסטורי. עד שהגיעו אלי התמונות האלה. משמאל עם הגב אלינו – זה גנרל דיג'ווי המצרי, הראשון מימין – אני חושב שזה דדו, לידו – אל"מ שמחוני לאחרונה בעקבות עבודות השורשים של הנכדים החלטנו לכתוב את ספר המשפחה. כל אחד מאיתנו לקח על עצמו לגולל את סיפורו האישי. בחרתי להתחיל מהבוידעם. ניערתי את האבק מארגזי התמונות, המכתבים והמסמכים ששמרתי כל השנים והתחלתי לנבור ולהיזכר. כשהגעתי לתמונות ההיסטוריות האלה שאלתי את עצמי. מי בעצם צילם אותן? מעניין מה קרה עם כל אחד מחברי למבצע סיני. איפה הם עכשיו? אבל חששתי אפילו להתחיל. לימים סיפרה לי בת זוגי: "הבוקר צלצל אליך מישהו שהציג עצמו כחבר מן העבר. הוא השאיר מס טלפון." ברור שצלצלתי חזרה. היי – הוא צהל בסחבקיות. זה אני שלמה. היינו יחד בפיקוד. אתה לא זוכר? זכרתי, בטח זכרתי. נשמתי לרווחה. נו...? שאלתי, אתה בקשר עם מישהו מהחבר'ה? רק עם אמנון, זה שרדף אחרינו כל הזמן עם המצלמה.... בטח גם לך יש את הצילום ההיסטורי. המעגל נסגר. ולמי שתהה משמעות של ._ _ _ _ _ .. _ _ _היא המילה עזה. אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם. נונה. הופכים זכרונות לספרים לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו: יעל - 054.3101053 אמיר - 054.2693953 או כתבו למייל חזרה לסיפורי חיים לאתר של נונה #ספרמשפחה #סיפורימשפחה #הסטוריהמשפחתית #ספרימשפחה #שורשים #מבצעסיני שתפו: