על אהבה ונישואין
הקדמה מאת הנכדה יעל
לקראת נישואי הראשונים בגיל 26, נסעתי לסבתא יהודית אשר התגוררה בירושלים, לבשר לה את הבשורה באופן אישי ולקבל את בירכתה. "האם את מאוהבת בבעלך לעתיד?" שאלה אותי. התאכזבתי מתגובתה. קיוויתי לברכה והיא מפקפקת בבחירתי. אחרי שהתגברתי על עלבוני הראשון, נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שסבתא מתעניינת וחוקרת באהבותי לבני זוגי. הייתי קצינה צעירה בצבא כאשר באתי לבקר אותה באחת השבתות מלווה בחברי בן זוגי באותם ימים. סבתא ניצלה דקה בה שהינו שתינו לבד בחדר ולחשה שאלה באוזני:"האם את אוהבת אותו?" איזו סבתא מצחיקה – חשבתי לעצמי. שנים לאחר מותה בגיל 104, קראתי את האנקדוטה הבאה בספר הזיכרונות של בנה, דודי יצחק, והבנתי הכול.
זהו הסיפור על אהבה ונישואין כפי שסופר על ידי אמו – סבתא יהודית שלי.
אהבה ונישואין
כפי שסופר על ידי סבתא יהודית
אחרי נישואי אחותי הבכורה ידעתי שאני הבאה בתור. החיים באיראן נשענו על מסורת, מנהגים וציפיות. היינו אמורות לנהוג בדיוק כפי שנהגה אימנו לפנינו. גם היא בזמנה נהגה כמובן כסבתא לפניה. לא היה מקום לשאלות ולתהיות. אבי היה רופא עיניים מפורסם בקהילה היהודית והמשפחה נהנתה ממעמד מכובד ונחשק. זמן קצר לאחר נישואי אחותי, החלו לפקוד את ביתנו שדכנים להוטים בניסיון להציג את מיטב הרווקים הראויים לשאת לאישה את ביתו השניה של הרופא. אך אני סרבתי לפגוש אותם. ככל שרבו ההצעות, העמיקה התנגדותי והתגברה עקשנותי, למורת רוחם ומבוכתם הגדולה של הורי. אינני מעוניינת בשידוך! מי שמע כדבר הזה? בצר להם, הרימו הורי ידיים ובניגוד למקובל, הציעו את אחיותי הצעירות ממני לשידוכים הראויים. הרבה כעס ואכזבה עברו במשפחה. בזו אחר זו שלוש אחיותי הצעירות נישאו, ילדו ילדים ואני עומדת בסרובי. בלב שבור אבי התחנן להסבר ובסופו של דבר הגיע הווידוי: אני מאוהבת בעזרא בן השכנים. שפכתי את ליבי בפני הורי:אני חולמת להתחתן רק איתו. הכנות של דברי נגעה לליבם ובאצילותם הרבה נשלח שליח למשפחתו של עזרא. אך זה היה מאוחר מדי. עזרא יצא למסע עסקים עם אביו במצרים. ידעתי שעלולים לחלוף חודשים ארוכים עד חזרתם אבל רוחי איתנה. הייתי נחושה לחכות לאהבת חיי. לא ידעתי שבינתיים הספיקו כבר להכריז על אירוסיו לבת משפחה יהודית מכובדת במצרים. עם תם מסעם במצרים, הסתבר לעזרא שארוסתו המקומית מסרבת להיפרד ממשפחתה ולהצטרף אליו לחלוק ולבנות את חייהם המשותפים עם משפחתו באיראן הרחוקה. מאוכזב, חזר עם אביו לעיר מולדתו וגילה כי אני עדיין מחכה לו.
סבלנותי השתלמה. ב 1908 נישאתי לגבר שכל כך אהבתי. נישואינו ארכו 47 שנים בהן היינו מאוהבים זה בזו בכל דקה. מיותר לציין, כי ילדינו לעולם לא נעזרו בשירותי שדכנים ותמיד וידאתי כי בחירת בני זוגם נובעת מאהבת אמת.
בזיכרונותיו הוסיף דוד יצחק: לימים, סיפרה לי ביתי נורית כי בשנות ה – 80 לחייה של סבתא יהודית, היא השיאה עצה גם לנכדתה: "חכי לאהבת חייך, אפילו אם זה כרוך בשנות רווקות ארוכות..."
אל תתנו להיסטוריה המשפחתית שלכם להיעלם
הגיע הזמן לכתוב את ספר המשפחה שלכם
בכל משפחה חבויים זיכרונות וסיפורים שמחכים לצאת לאור. שתפו אותנו ויחד נהפוך אותם לספר. ספר המשפחה שלכם.
נונה. הופכים זכרונות לספרים
לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו:
יעל - 054.3101053
אמיר - 054.2693953
או כתבו למייל
שתפו: