top of page

הגדה לפסח


חרוסת, ספר משפחה, סיפור חיים, חרוסת, נונה
החרוסת של אבא (צילום: יעל קופר דובב)

לפני מספר ימים, אחותי רותי רוזנבלום, הידועה בשמה רותי הסגולה, העלתה פוסט על החרוסת האגדית של אבא. מיד נפתחה אצלי דלת הנוסטלגיה. לא משנה איזו כמות אבא הכין, תמיד הביקוש עלה על ההיצע. משנה לשנה הכמות הלכה וגדלה ואוי למי שהעז לתקוע אצבע לקערה לפני ליל הסדר. אמא נהגה לחלק את החרוסת לצנצנות קטנות. אם הצלחת לחלץ צנצנת קטנה לקחת הביתה, נגעת בשמיים.


אגדת החרוסת צפה ועולה על שולחן הסדר שלנו כל שנה. אין ילד, נכד, נין או בן בת זוג חדשים שלא מכיר אותו. אבל את הסיפור הבא לא סיפרתי לאיש, עד היום.


לקראת אחד הסדרים החלטתי להערים על אמא. וכל מי שהכיר אותה יודע שזו היתה משימה קשה. תמיד הצליחה לתפוס אותנו. חשבתי לעצמי: בטוח אמצא רגע קטן שעינה הפקוחה תיעצם לכמה שניות. הרי כמה אפשר לעמוד על המשמר? זה מעייף, לא? גרפתי מכל צנצנת כפית אחת בלבד והצלחתי למלא לי צנצנת נוספת. חדרתי את מערכת האבטחה ההדוקה. שמתי אותה בשורת הצנצנות וחיכיתי לשעת כושר. אבל היא לא הגיעה. ברגע שאמא פתחה את המקרר, לקח לה שניה להבין. והנזיפה לא אחרה. מי נגע בחרוסת? הצנצנת הזאת לא שייכת לכלי הפסח! ובמילים אחרות: לא עברה הגעלה. רחמנא ליצלן. על זה לא חשבתי. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.


ברור שאנחנו, ארבעת האחים, מתמוגגים על ההגדות האלה. כן, הגדות. זו לא טעות כתיב. זו ההגדה לפסח שלנו. כפי שנאמר: "והגדת לבינך... ". רק צריך לעצום עיניים ולחזור לזמן ולמקום. לא משנה כמה פעמים נספר, תמיד יהיה קהל חדש ותמיד נמצא עוד הסיפור שטרם נשמע. אז השנה החלטתי להוסיף עוד אחד לארסנל הסיפורים המשפחתי ולהוציא קובץ סיפורים מהאתוס המשפחתי. עד הפסח הבא הספר יהיה. כשר לפסח כמובן.


ובקשר לאחותי? ברור שהכנתי לה צנצנת קטנה. "ממש הטעם של אבא" אמרה. אבל למה בלי פלפל?

 

אם גם לכם חשוב לשמר את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, ספרו לנו. אנחנו נפיק עבורכם את ספר המשפחה שלכם בדרך מרגשת, אישית ובלתי נשכחת.

נונה הופכים זכרונות לספרים.


לקביעת פגישה לא מחייבת התקשרו אלינו:

יעל - 054.3101053

אמיר - 054.2693953



שתפו:

0 תגובות

Comentarios


bottom of page